החוקרים מציינים, כי מבחינה היסטורית המחסור בראיות לטיפול יעיל של מחלת העששת בשיניים נשירות גורם לחוסר וודאות, אך ישנן עדויות חדשות התומכות באסטרטגיות חלופיות לסתימות הקונבנציונליות, אשר הינן פולשניות באופן מינימלי ומכוונות לשם מניעת המחלה.
מטרה
היעדים של המחקר הנוכחי היו: 1) להעריך את היעילות הקלינית ואת העלות-תועלת של שלוש אסטרטגיות לניהול עששת בשיניים נשירות ו-2) להעריך את איכות החיים, החרדה הדנטלית, הקבלה וחוויות הילדים, ההורים ואנשי המקצוע בתחום רפואת השיניים והתפתחות ו/או התקדמות העששת.
המחקר כלל ניסוי מבוקר אקראי רב-מרכזי בעל שלוש זרועות מקבילות ונערך במסגרת מערכת טיפול השיניים הראשוני בסקוטלנד, באנגליה ובֵּוֵויילס. המשתתפים היו מתרפאים בגילאי 7-3 במסגרת מערכת הבריאות הלאומית בבריטניה (NHS), שהיו בסיכון גבוה להתפתחות עששת ועם שן טוחנת נשירה אחת לפחות, עם עששת של הדנטין, אך ללא כאב או זיהום. נעשה שימוש בשלוש דרכי התערבות: 1) קונבנציונאלית, הכוללת את שיטות המניעה המומלצות (הרדמה מקומית, הרחקת רקמות העששת, מיקום סתימה); 2) ביולוגית, הכוללת את שיטות העבודה המומלצות (איטום העששת, הסרה סלקטיבית של רקמות העששת ואיטום חרירים); 3) שיטות העבודה המומלצות למניעה בלבד (ייעוץ לתזונה ולצחצוח שיניים, פלואור טופיקלי ואיטום חרירים בשיניים הקבועות).
תוצאות האפקטיביות הקלינית היו שיעור הילדים עם לפחות אפיזודה אחת (שכיחות) ומספר האפיזודות לגבי כל ילד לאורך תקופת המעקב, של כאבי שיניים או זיהום דנטלי או שניהם. תוצאות העלות-תועלת היו המחיר לכמות והעלות לאפיזודה אחת של כאבי שיניים ו/או זיהום דנטלי במהלך תקופת המעקב. בסך הכל גויסו לצורך המחקר 72 מרפאות שיניים ו-1144 משתתפים אשר חולקו באופן אקראי (דרך קונבנציונאלית n=386; דרך ביולוגית, n=381; מניעה בלבד n=377). מתוכם נכללו 1058 בניתוח של הכוונה לטיפול (דרך קונבנציונאלית n=352; דרך ביולוגית n=352; מניעה בלבד n=354) זמן המעקב החציוני היה 33.8 חודשים. שיעור הילדים עם לפחות אפיזודה אחת של כאב או זיהום או שניהם היה 42 אחוזים (דרך קונבנציונאלית), 40 אחוזים (דרך ביולוגית) ו-45 אחוזים (מניעה בלבד). לא היו עדויות להבדל בשכיחות או באפיזודות של כאב/זיהום בין הדרכים שנבדקו. כאשר משווים את הדרך הביולוגית עם זו הקונבנציונאלית, הפרש הסיכון היה 0.02, מצב המעיד, בממוצע, על סיכון מופחת של 2 אחוז לכאבי שיניים ו/או זיהום דנטלי בדרך הביולוגית בהשוואה לקונבנציונאלית. בהשוואת דרך המניעה בלבד עם הדרך הקונבנציונאלית, הפרש הסיכון היה 0.04, מצב המעיד בממוצע, על סיכון מוגבר של 4 אחוז לכאבי שיניים ו/או זיהום דנטלי בדרך המניעה בלבד. בהשוואה לדרך הקונבנציונאלית, לא היו עדויות להבדל באפיזודות הכאב/זיהום בקרב ילדים בדרך הביולוגית או בדרך המניעה בלבד. בהתחשב בערכי הנכונות לשלם, ההסתברות שגישת הטיפול הביולוגי תיחשב כחסכונית לא הייתה גבוהה יותר מ-60 אחוזים על מנת להימנע ממצבים של כאבי שיניים ו/או זיהום דנטלי ולא גבוהה יותר מ-70 אחוזים כדי למנוע אפיזודה של כאב/זיהום.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי לא נמצאו עדויות להבדל כולל בין שלושת גישות הטיפול לסבל או למספר האפיזודות של כאבי שיניים או זיהום דנטלי או שניהם במהלך תקופת המעקב.
Maguire A, Clarkson JE, Douglas G, et al. Best-practice prevention alone or with conventional or biological caries management for 3- to 7-year-olds: The FiCTION three-arm RCT. Health Technol Assess 2020; 24: 1-174. DOI: 10.3310/hta24010