גורמי סיכון להתקדמות מחלות החניכיים כוללים מלבד גורמים מקומיים בחלל הפה גם גורמים כלליים. גורמי סיכון מקומיים כוללים גורמים אנטומיים, היווצרות הרובד וגורמים הקשורים לסגר. על פי מחברי המאמר, כמה סקירות ספרות מראות כי התקדמות מחלת החניכיים קשורה להיגיינה לקויה של הפה, שיתוף פעולה לקוי בעת טיפול חניכיים תומך (SPT) ועישון או שליטה בלתי מספקת ברובד, גיל, מין, אובדן התאחיזה הקלינית, נוכחות מעורבות הפורקציה וניידות שיניים.
מכיוון שמחלת החניכיים היא אחת המחלות המורכבות ביותר שאינן מדבקות, קיימים ככל הנראה אף גורמי סיכון בלתי מזוהים להתקדמות המחלה. לפיכך, קיים לדעת מחברי המאמר צורך במחקר נוסף לשם הבהרת גורמי הסיכון להתקדמות מחלות החניכיים. מחקר חתך שערכו לאחרונה הראה כי פעילות פרה פונקציונלית של שריר המאסטר בשעות הערנות (ברוקסיזם בערנות) ובשעות השינה (ברוקסיזם בשינה) קשורה לחומרת מחלת החניכיים בקרב מתרפאים שקיבלו טיפול חניכיים תומך. ברוקסיזם הינה פעילות חוזרת על עצמה של שרירי הלסת כולל הידוק או שחיקה של השיניים ו/או הידוק או דחיפה של הלסת התחתונה. כוח מוגזם של הסגר באמצעות פעילות פרה פונקציונלית של שרירי המאסטר עלול לגרום לאובדן התאחיזה של החניכיים. כוח סגר מוגזם גורם לטראומה סיגרית, אשר יחד עם מחלת חניכיים קיימת עלולה לגרום נזק לרקמות בתוך מנגנון התאחיזה, כולל הליגמנט הפריודונטלי, העצם המכתשית התומכת והצמנט. טראומה אוקלוזאלית עלולה להתרחש בפריודונטיום שלם או פגוע כתוצאה ממחלת החניכיים.
המחברים מציינים כי בסקירה קודמת הוצע כי טראומה אוקלוזאלית אינה גורמת למחלת חניכיים, וישנן עדויות חלשות לכך שהיא משנה את התקדמות מחלת החניכיים. עם זאת, מעט ידוע על ההשפעות של כוח סגר מוגזם הנגרם על ידי פעילות פרפונקציונלית של שרירי המאסטר (ברוקסיזם בערנות או בשינה) על ההתקדמות של מחלת החניכיים.
מטרה
המחקר הנוכחי התמקד בקשר שבין פעילות פרה פונקציונלית של שרירי המאסטר לבין התקדמות מחלת החניכיים. החוקרים שיערו כי פעילות פרה פונקציונלית של שרירי המאסטר עלולה להשפיע על התקדמות מחלת החניכיים ואי לכך המחקר הפרוספקטיבי הקבוצתי נערך על מנת לברר באם פעילות פרה פונקציונלית של שרירי המאסטר קשורה להתקדמות מחלת החניכיים בקרב מתרפאים שעוברים טיפול חניכיים תומך. החוקרים אספו נתונים של מתרפאים שטופלו באמצעות טיפול חניכיים תומך בבית החולים של אוניברסיטת אוקייאמה ביפן מאוגוסט 2014 עד ספטמבר 2018. הנהלים השגרתיים במהלך הטיפול כללו בדיקת פה, הוראות היגיינה של הפה, ניקוי שיניים מקצועי, הסרת הרובד התת חניכי, סקיילינג והקצעת שורשים.
קבוצת ההתקדמות במחלה הוגדרה כמתרפאים עם ≥ 2 שיניים בהן התגלה לאורך זמן אובדן של תאחיזה פרוקסימאלית של ≥3 מ"מ במהלך שלוש שנות המחקר ו/או עקירת שן אחת לפחות עקב התקדמות מחלת החניכיים. בתחילת המחקר נרשמה ברציפות אלקטרומיוגרפיה של פני השטח של שרירי המאסטר בזמן שהמתרפאים היו ערים או ישנים. נותחו הנתונים של 48 מתרפאים (36 נשים) בגילאי 66.8 ± 9.1 שנים. שיעור הפעילות הפרה פונקציונלית של שרירי המאסטר בשעות הערות ובשעות השינה בתחילת המחקר היה 60.4 אחוזים ו-52.1 אחוזים בהתאמה. מודל הרגרסיה הפרופורציונליות של קוקס הראה כי שכיחות ההתקדמות של מחלת החניכיים הייתה קשורה באופן משמעותי למספר השיניים הקיימות והפעילות הפרה פונקציונלית של שרירי המאסטר בשעות הערנות.
מסקנת מחברי המאמר היא, שפעילות פרה פונקציונלית של שרירי המאסטר במהלך שעות הערנות מהווה גורם סיכון להתקדמות מחלת החניכיים בקרב מתרפאים שעברו טיפול חניכיים תומך .
Ekuni D, Kato S, Kawakami S, et al. Parafunctional masseter muscle activity during waking is related to periodontitis progression: A pilot prospective cohort study. J Clin Periodontol 2021; 48:785-794