מחברי המאמר מציינים, כי פרסומים רבים הראו כי אובדן שיניים במהלך טיפול חניכיים תומך (SPT) הינו אירוע נדיר, לעומת מקרים בהם בתחילת טיפול פעיל בחניכיים (APT) מתקיימת עקירה ראשונית של שיניים המסווגות כחסרות תקווה. למרות זאת, ישנם מקרים בהם אובדן שיניים מתרחש בתדירות גבוהה יותר במהלך טיפול חניכיים תומך מאשר במצבים אחרים. נשאלת השאלה מה הם הגורמים המשפיעים על אובדן שיניים בטווח הארוך במהלך טיפול כזה.
במספר מחקרים ארוכי טווח עם תקופת מעקב של ≥10 שנים נקבע שיעור אובדן השיניים השנתי הממוצע לכל מתרפא במהלך טיפול חניכיים תומך של 0.13 ו-0.14, במהלך מחלת חניכיים כרונית (ChP) ובעת מחלה אגרסיבית (AgP), בהתאמה. בעבר תוארו בספרות גורמים רבים הקשורים לסיכון מוגבר ברמת המתרפא לאובדן שיניים בטיפול חניכיים תומך, כמו עישון, אי הקפדה על קבלת טיפול החניכיים התומך, בעיות בבקרת רובד אישית, סוכרת, גיל, חומרת האבחון הראשוני, המצב המשפחתי ורמת החינוך. בנוסף גורם סיכון שנוי במחלוקת הינו פולימורפיזם של אינטרלוקין-1. לעומת רמת המתרפא, קיימים גם גורמים ברמת השן, למשל מידת אובדן העצם, מעורבות הפורקציה, שיניים נושאות של תותבות קבועות ונשלפות. המשותף לכל המחקרים הוא, שהם רואים באובדן השיניים נקודת סיום, אך לעיתים רחוקות מבחינים מצבים של אובדן שיניים על רקע פריודונטלי בלבד, שעליו להיות מנוטרל על ידי טיפול חניכיים תומך. המחברים קובעים, כי התיאור של אובדן שיניים על רקע פריודונטלי אינו פשוט למדי, שכן ישנם קריטריונים לשיניים חסרות תקווה על רקע בעיית חניכיים, אך אלו לא נועדו על מנת להקל על ההתוויה לביצוע עקירות, אלא לתאר את המצב הנוכחי של שיניים בודדות. בנוסף, כאשר מספר חוקרים קלינאים מעורבים במחקר, קריטריונים אלה מתפרשים ומיושמים בצורה שונה, כך שרק קריטריונים משוערים עבור אובדן שיניים על רקע פריודונטלי יובאו בחשבון, במיוחד כאשר מדובר באנליזות רטרוספקטיביות. נקודה חשובה נוספת, היא שהמתרפאים בבדיקות ארוכות טווח כאלה לעיתים קרובות אינם עוברים טיפול הומוגני, כי ייתכן שנעשות התאמות במהלך השנים בהן הם נצפו, למשל שימוש בבדיקות מיקרוביולוגיות ו/או אנטיביוטיקה והכוונת טיפול חניכיים תומך המותאם לסיכון. התאמות אלו לא היו מתבצעות אלמלא פירושן היה הטבה, ולכן הן עשויות להשפיע גם על תוצאות מחקרים אלו.
מטרה
המחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי נערך על מנת להעריך את אובדן השיניים ואובדן השיניים על רקע פריודונטלי בקבוצה מייצגת של מתרפאים הנמצאים בסיכון למחלה פריודונטלית, שטופלו באופן הומוגני במשך עשר שנים, ולזהות גורמים הקשורים למתרפא אשר משפיעים על אובדן שיניים מסיבות שונות ואובדן שיניים על רקע פריודונטלי, במהלך אותה תקופה.
מחברי המאמר בדקו מחדש מתרפאים בתקופה של 120 ± 12 חודשים לאחר טיפול חניכיים פעיל. נעשתה הערכה של אובדן השיניים וגורמי סיכון, כגון עישון, האבחון הראשוני, דבקות בטיפול חניכיים תומך, פולימורפיזם של אינטרלוקין-1, מחלות לב וכלי דם, גיל בתחילת המחקר, דימום בעת בדיקת מחדר (BOP), שינוי הרופא המטפל, מצב הביטוח, מספר טיפולי החניכיים התומכים, מצב משפחתי והחינוך המשפיעים על אובדן שיניים ברמת המתרפא. מאה מתרפאים (52 נשים, גיל ממוצע 65.6 ± 11 שנים) איבדו 121 מתוך 2428 שיניים (1.21 שיניים למתרפא; 0.12 שיניים למתרפא בשנה) במהלך 10 שנים של טיפול חניכיים תומך. 42 מהשיניים אבדו מסיבות פריודונטליות (0.42 שיניים למתרפא; 0.04 שיניים למתרפא בשנה). באופן משמעותי, יותר שיניים אבדו מסיבות אחרות. גורמי הסיכון הקשורים למתרפא באובדן שיניים כללו עישון, חומרת מחלת החניכיים בקו הבסיס, אי התמדה בטיפול החניכיים התומך, ממצא חיובי של פולימורפיזם של אינטרלוקין-1, מצב משפחתי ורמת חינוך, ביטוח פרטי, גיל מבוגר יותר בתחילת המחקר, דימום בעת בדיקת מחדר ומספר מועט של טיפולי חניכיים תומכים.
מסקנת מחברי המאמר היא, כי במהלך 120 ± 12 חודשים של טיפול חניכיים תומך, אבד רק מספר קטן של שיניים בקרב מתרפאים שנמצאו בסיכון למחלת חניכיים, מצב המצביע על ההשפעה החיובית של הקונספט המבוסס על חשיבות טיפולי חניכיים.
Petsos H, Schacher B, Ramich T, et al. Retrospectively analysed tooth loss in periodontally compromised patients: Long-term results 10 years after active periodontal therapy Patient-related outcomes. J Periodont Res 2020; 55: 946-958