כאבי פנים ולסתות הם מהתלונות השכיחות במרפאת השיניים, ולעיתים קרובות הם מערבים שילוב של גורמים דנטליים, שריריים, מפרקיים ולעיתים גם נוירופתיים. בשנים האחרונות גוברת ההתעניינות ב־Photobiomodulation (PBM),  “לייזר רך”/LLLT, כגישה טיפולית משלימה ושמרנית להפחתת כאב ושיפור תפקוד, בעיקר בהפרעות טמפורומנדיבולריות (TMD) ובכאב מיופציאלי של שרירי הלעיסה. בניגוד ללייזרים כירורגיים, שבהם האפקט העיקרי הוא חיתוך/אידוי או חימום רקמה, ב־PBM עובדים בעוצמות נמוכות יחסית במטרה להשפיע על מסלולים ביולוגיים הקשורים לכאב ולדלקת, לרוב ללא עלייה משמעותית בטמפרטורת הרקמה.

המנגנון המוצע לפוטוביומודולציה נשען על השפעה פוטוכימית/פוטוביולוגית ברמת התא, בעיקר דרך מסלולים מיטוכונדריאליים (כגון שינוי בייצור ATP, מודולציה של ROS ושינוי בזמינות NO), ובהמשך השפעה על דלקת, מיקרו־סירקולציה ותפיסת כאב. חשוב לציין שהספרות מדגישה תלות חזקה במינון (“חלון תרפויטי”): מינון נמוך מדי עלול לא להשפיע, ומינון גבוה מדי אינו בהכרח יעיל יותר. ההשלכה הקלינית לרופא השיניים ברורה: אחת המגבלות הגדולות בתחום היא שונות גבוהה בפרוטוקולים (אורך גל, הספק, זמן, שטח ההארה, אנרגיה/צפיפות אנרגיה ומספר מפגשים), ולכן קשה לגזור “פרוטוקול זהב” אחיד מכלל המחקרים.

מרבית הראיות העדכניות והיציבות יותר מצויות בתחום ה־TMD, ובעיקר ברכיב המיוגני/מיופציאלי. סקירה שיטתית גדולה משנת 2025 כללה 44 ניסויים אקראיים ו־1,816 משתתפים, ומצאה כי LLLT מפחית כאב ומשפר תפקוד (למשל פתיחת פה מרבית). בסקירה זו תואר טווח פרמטרים יעיל במיוחד של אורכי גל 810–940 נ״מ וצפיפויות אנרגיה 3–12 J/cm², וכן נטייה לתוצאות יציבות יותר בטיפולים שנמשכו מעל 4 שבועות. מבחינת השוואה לטיפולים שמרניים אחרים, הסקירה תיארה תוצאות שהיו “עדיפות או דומות” ביחס לסד סגר, NSAIDs ו־TENS, עם דיווח על פחות תופעות לוואי, אך גם הדגישה שהשונות בפרוטוקולים מגבילה סטנדרטיזציה והסקת מסקנות חד־משמעיות לכל מטופל.

בהקשר של טיפולים לא־תרופתיים אחרים לכאב מיופציאלי (למשל Dry Needling), סקירה/מטא־אנליזות מ־2024 מצאה של־PBM יש יעילות בהפחתת כאב ושיפור תפקוד, אך התמונה אינה חד־ערכית: בחלק מהניתוחים טכניקות אחרות עשויות להוביל לשיפור מהיר יותר במדדים מסוימים, בעוד PBM מצטיין לעיתים בנוחות ובסבילות ובאפשרות להשפעה מצטברת לאורך זמן. מסקנה מעשית היא שהשוואות “ראש בראש” רגישות מאוד לפרוטוקול ולמדדי התוצאה, ולכן נכון לראות ב־PBM רכיב בארגז כלים שמרני ולא תחליף גורף.

מחקר אקראי עדכני (2025) מדגים היטב את הצורך לדייק בפרטים: 30 מטופלים עם כאב מיופציאלי חולקו אקראית לשתי קבוצות, שטופלו בלייזר 635 נ״מ לעומת 980 נ״מ, פעמיים בשבוע למשך 5 שבועות. שתי הקבוצות הראו שיפור מובהק בכאב ובתנועתיות הלסת, כאשר בקבוצת 980 נ״מ נצפתה ירידה גדולה יותר בכאב ושיפור תפקודי בולט יותר במדדים מסוימים; החוקרים עצמם מציינים שמדגם קטן והיעדר פלצבו מגבילים את חוזק המסקנה. הנתון הזה חשוב: הוא תומך ביעילות אפשרית, אך גם מזכיר שהמסקנות תלויות תכנון מחקר.

בתחום הכאב הנוירופתי, ובעיקר נוירלגיה טריגמינלית, הראיות מצומצמות יותר אך מעודדות. סקירה שיטתית (Lasers in Medical Science, 2021) מצאה מספר קטן של מחקרים (6) עם סך 193 מטופלים, והציעה כי PBM עשוי להיות יעיל כטיפול מסייע, תוך הערה על מגבלות מתודולוגיות והצורך במחקרים נוספים.

מחקר RCT משנת 2025 בחן LLLT באורך גל 810 נ״מ כתוספת לקרבמזפין: 40 מטופלים חולקו לשתי קבוצות (קרבמזפין בלבד לעומת קרבמזפין + LLLT), והקבוצה המשולבת הציגה שיכוך כאב טוב יותר והפחתת צורך בהסלמת טיפול תרופתי. גם כאן, מדובר במחקר חד־מרכזי עם פרוטוקול מסוים מאוד, ולכן יש לראות בתוצאות “הוכחת היתכנות קלינית” ולא קו־מנחה סופי.

לבסוף, קיימים מחקרים שבוחנים PBM גם בסינדרומים מורכבים של כאב פנים/כאב ראש. ניסוי פרגמטי כפול־סמיות ב־Scientific Reports (2024) בדק “פוטוביומודולציה וסקולרית” לאחר COVID-19 במטופלים עם כאב פנים ו/או כאב ראש מסוג tension-type, ומצא שיפור במדדי כאב והתערבות בפעילויות יומיומיות בחלק ממדדי השאלונים; עם זאת, לא בכל מדדי השפעת כאב הראש (HIT) נצפה הבדל מובהק. המסר לרפואת שיניים: PBM נבדק גם בהקשרים מערכתיים, אך אין למהר להכליל את המסקנות למטופלי TMD “שגרתיים”.

לסיכום, הספרות העדכנית תומכת ביעילות אפשרית של לייזר רך/פוטוביומודולציה בהפחתת כאבי פנים ולסתות, במיוחד בכאב מיופציאלי ובהפרעות TMD, עם עדויות ראשוניות מבטיחות גם בנוירלגיה טריגמינלית. עיקר האתגר כיום אינו בשאלה “האם זה עשוי לעבוד?”, אלא “למי, באילו פרמטרים, ובאיזה סטנדרט דיווח”. עד שיוגדרו פרוטוקולים אחידים, נראה נכון לשלב PBM כחלק מגישה שמרנית ורב־תחומית לאחר אבחנה מסודרת, תוך תיעוד תוצאות ושימוש בפרוטוקולים המתוארים היטב במחקרים.

רשימת ספרות 

  1. Díaz L, Restelli L, Valencia E, Ilhan Atalay D, Abarca JM, Chalple Gil A, et al. Effectiveness of low-level laser therapy on temporomandibular disorders: a systematic review of randomized clinical trials. Photodiagnosis Photodyn Ther. 2025;53:104558. doi:10.1016/j.pdpdt.2025.104558.
  2. Alsarhan J, El Feghali R, Alkhudari T, Benedicenti S. Non-Pharmacological Therapies for Management of Temporomandibular Myofascial Pain Syndrome: Laser Photobiomodulation or Dry Needling? Meta-Analyses of Human Clinical Trials. Photonics. 2024;11(10):965. doi:10.3390/photonics11100965.
  3. Attiyah HS, Moharrum HS, El Dakrory UARME. Efficacy of photobiomodulation therapy using 980 nm versus 635 nm diode lasers for treatment of myofascial pain: a randomized controlled trial. BMC Oral Health. 2025 Oct 2;25(1):1511. doi:10.1186/s12903-025-06971-7.
  4. Ibarra AMC, Biasotto-Gonzalez DA, Kohatsu EYI, et al. Photobiomodulation on trigeminal neuralgia: systematic review. Lasers Med Sci. 2021 Jun;36(4):715-722. doi:10.1007/s10103-020-03198-6.
  5. Shukla S, Srivastava A, Batra S, Pal S, Darjee S, Shekhar A. Adjunctive 810 nm photobiomodulation with pharmacotherapy for trigeminal neuralgia: a randomized controlled trial in a tertiary care centre. J Photochem Photobiol B. 2025 Nov;272:113249. doi:10.1016/j.jphotobiol.2025.113249.
  6. Campos MCV, Schuler SSV, Lacerda AJ, Mazzoni AC, Silva T, Rosa FCS, et al. Evaluation of vascular photobiomodulation for orofacial pain and tension type headache following COVID 19 in a pragmatic randomized clinical trial. Sci Rep. 2024 Dec 28;14(1):31138. doi:10.1038/s41598-024-82412-9.
  7. Tunér J, Hosseinpour S, Fekrazad R. Photobiomodulation in Temporomandibular Disorders. Photobiomodul Photomed Laser Surg. 2019 Dec;37(12):826-836. doi:10.1089/photob.2019.4705.