מחברי המאמר מציינים, כי שבץ מוחי הינה מחלה צרברו-ווסקולרית חמורה, המהווה את סיבת המוות השלישית השכיחה ביותר בעולם לאחר מחלות לב וסרטן. כמעט 15 מיליון איש סובלים משבץ מוחי בכל שנה, מתוכם 5 מיליון מתים ו-5 מיליון ממשיכים לחיות עם מוגבלויות. גורמי הסיכון העיקריים לשבץ מוחי הניתנים לשינוי הם יתר לחץ דם, סוכרת, היפרליפידמיה, עישון טבק וצריכת אלכוהול. גיל גבוה, מגדר של זכר ורמת השכלה נמוכה מעלים את הסיכון לשבץ כתוצאה ממחלות נלוות.
מספר מחקרים שנערכו במדינות רבות בעולם, בדקו את ההיתכנות של קשר של סיבה ותוצאה בין בריאות הפה לבין שבץ מוחי. מחקרים קודמים דיווחו שבקרב מטופלים לאחר שבץ מוחי, מצב בריאות הפה היה גרוע יותר בטווח של מספר פרמטרים (אובדן שיניים, עששת, מצב החניכיים, אינדקס שיקום הפה) בהשוואה לבני אדם בריאים. חולים שעוברים שיקום לאחר אירוע מוחי נמצאים בסיכון לבריאות פה לקויה ממספר סיבות הקשורות להשפעות ארוכות הטווח של נזק מוחי, כגון מגבלות ביכולות הגופניות, ליקויים קוגניטיביים, חוסר קואורדינציה, תוצאות נוירופסיכולוגיות, בתוספת בעיות נפשיות המקשים על שמירה על בריאות הפה. לאחר שבץ, תסמינים כגון הֵמיפָּרֵזיס (חולשה חד צדדית), הֵמיפּלָגיָה (שיתוק חד צדדי), חוסר תחושה, אָפּרָקסיָה (חוסר יכולת לבצע פעילות מוטורית מיומנת), דִיסאָרטרִיָה (הפרעת דיבור מוטורית), הפרעות בתפקוד הבליעה, ואָטָקסִיָה (חוסר שליטה בשרירים או תיאום של תנועות רצוניות) מהוות אתגר מהותי בשגרת הטיפול האורלי היומי וטיפולי שיניים. היגיינת פה מוזנחת לעתים קרובות בגלל קשיים פיזיים או קוגניטיביים של החולה. בדרך זו, המטופלים תלויים בצוות הסיעודי והמטפלים על מנת לשמור על היגיינת פה טובה. ניתן לשפר את טיפולי הפה עם יותר הזדמנויות של הכשרה לצוות הסיעודי ולמטפלים, תוך הערכת היכולות הנותרות של המטופלים, ושימוש בפרוטוקולים על מנת לתת הנחיות לטיפול נאות בפה. חולים לאחר שבץ מוחי זקוקים לטיפול מיוחד בפה. לדעת המחברים, שירותי בריאות הפה ושיקום השיניים חייבים להיות חלק ממערך השיקום הכללי למאושפזים לאחר שבץ מוחי.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת להעריך את מצב בריאות הפה והתנהגויות מטופלים העוברים טיפולי שיקום לאחר שבץ מוחי, וכן להעריך את הקשר עם גורמים סוציו-דמוגרפיים, גורמים הקשורים לשבץ, המצב התפקודי והתנהגויות הקשורות לבריאות הפה. מחקר החתך הזה אורגן על ידי המכון הלאומי לשיקום רפואי בהונגריה. בסך הכל נרשמו לסקר 410 חולים לאחר שבץ מוחי. היסטוריה רפואית אישית והערכה תפקודית התקבלו מהדוחות הרפואיים הסופיים של המטופלים. רקע סוציו-דמוגרפי והתנהגויות הקשורות לבריאות הפה הוערכו באמצעות שאלון. מצב השיניים נקבע על ידי מספר השיניים העששתיות, החסרות ועם סתימות (DMFT), הוערך הקשר של גורמים סוציו-דמוגרפיים, שבץ ונעשתה הערכה תפקודית עם המצב וההתנהגות הקשורים לבריאות הפה. הגיל הממוצע של חולי השבץ המוחי היה 59.21 שנים. ציון DMFT ממוצע היה 20.13 (8.08), כולל 3.28 (4.24) שיניים עששתיות, 15.02 (10.29) שיניים חסרות וציון של 1.83 (2.94) שיניים עם סתימות. גורמים שהשפיעו על מצב בריאות הפה היו מין, גיל, מצב תעסוקתי, רמת השכלה, סוג וגורמי הסיכון לשבץ המוחי. נמצא מתאם מובהק בין מדדי העצמאות התפקודית לבין התנהגויות הקשורות לבריאות הפה, כאשר מטופלים המצחצחים את שיניהם פעם בחודש הציגו את הערך הנמוך ביותר.
מסקנות
לדעת החוקרים, המחקר מצביע על כך כי מצב סוציו-דמוגרפי וכלכלי נמוך, רמת השכלה נמוכה וציון מדדי העצמאות התפקודית, אבטלה, השילוב של גורמי הסיכון לשבץ וחוסר תפקוד שיורי קשורים למצב ירוד של בריאות הפה. הנתונים מצביעים על כך שבקרב חולים שעברו שבץ מוחי נדרשת סדרה של שינויים, לשם תשומת לב וטיפולים מיוחדים בבריאות הפה.
Moldvai J, Orsós M, Herczeg E, et al. Oral health status and its associated factors among post‑stroke inpatients: A cross‑sectional study in Hungary. BMC Oral Health 2022. doi: 10.1186/s12903-022-02259-2