תחזוקת החניכיים (PM) מהווה תכנית של ביקורים סדירים עם פרוצדורות סלקטיביות שמטרתן לשמור על בריאות החניכיים עם סיום הטיפול הפריודונטלי (APT). תחזוקת החניכיים נועדה למנוע התקדמות של מחלת החניכיים ולמזער את אובדן השיניים. בהתבסס על פגישות קבועות לטיפול בתחזוקה בהתאמה אישית ולפי גורמים הקשורים למתרפא ולשיניים, משטר קליני תקופתי זה כולל אנמנזה יסודית, הערכה מחדש של החניכיים, סקירה רדיוגרפית, שליטה קפדנית ברובד, סקיילינג והקצעת שורשים במידת הצורך וליטוש השיניים. בנוסף, יש לספק הוראות אינדיבידואליות והולמות של היגיינת הפה (OHI) לצרכי המתרפא מכיוון שאלו ממלאים תפקיד חשוב בהשגת בריאות החניכיים. טיפול החניכיים יעיל מבחינה קלינית ומשקם את רמות איכות החיים הקשורה לבריאות הפה. עם זאת, יעילות תחזוקת החניכיים במניעת התקדמות המחלה ואובדן של שיניים עשויים להיות מושפעים מגורמים ומצבים שונים, כגון עישון, סוכרת וגורמים אחרים הקשורים למתרפאים (למשל גיל ומגדר). כמו כן, העמידה בתחזוקת חניכיים קבועה נקשרה עם פחות סיכון לאובדן שיניים.
סקירה שנערכה לאחרונה הצביעה על מספר גורמים חשובים שעשויים להיות מנבאים משמעותיים לאובדן שיניים במתרפאים עם מחלות חניכיים, אולם בסקירה נלקח בחשבון מעקב מינימלי של שלוש שנים, בניגוד למינימום שנקבע להיחשב לניטור ארוך טווח כתקופה של חמש שנים.
מטרה
הסקירה הנוכחית נועדה לעדכן את הגרסה של סקירה קודמת על ידי בדיקת ניבוי פוטנציאלי לאובדן שיניים בקרב מתרפאים שעברו טיפול פריודונטלי ותחזוקת חניכיים לטווח ארוך, על ידי תשובה לשאלה הבאה: "אילו גורמי סיכון מקומיים ומערכתיים קשורים לאובדן שיניים במהלך תחזוקת חניכיים ארוכת טווח?".
מחברי המאמר חיפשו במאגרי המידע האלקטרוניים PUBMED, CENTRAL, EMBASE, Web of Science, LILACS ו-Scholar עד לחודש ספטמבר 2020. המחקרים שהתאימו להכללה בסקירה זו הוגבלו למתרפאים עם מחלת חניכיים שעברו טיפול פריודונטלי פעיל וביצעו תכנית קבועה של תחזוקת חניכיים עם מעקב מינימאלי של חמש שנים.
בסקירה נכללו מחקרים שדיווחו על נתונים של אובדן שיניים במהלך תחזוקת החניכיים. נערכו מטה אנליזות של תופעות אקראיות של מספר אובדני שיניים למתרפא בשנה. נכללו בסקירה 36 מאמרים אשר תארו 36 מחקרים, בהם נמצאו שלושה מאמרים פרוספקטיביים ושלושים מחקרים רטרוספקטיביים. מטה אנליזה של תת-קבוצות לא הראתה הבדלים בין מחקרים פרוספקטיביים לבין מחקרים רטרוספקטיביים, עם ממוצע של 0.1 אובדן שיניים בשנה למתרפא. שיניים מהלסת העליונה ושיניים טוחנות היו צפויות יותר לעקירה במהלך תחזוקת החניכיים לטווח הארוך. מאפייני נקודת הבסיס, כגון עישון, סוכרת, מחלות לב וכלי דם, מתרפא זכר ושיניים עם נגעי פורקציה לא היוו מנבאים בעלי משמעות לאובדן שיניים באמצעות המטה רגרסיה. אחוז אובדן השיניים מסיבות פריודונטליות נע בין 14.4-0.45 אחוזים. התוצאות האינדיבידואליות בכל מחקר הראו גורמים שונים הקשורים למתרפא (גיל ועישון) וגורמים הקשורים לשיניים (סוג השן ומיקום) שנקשרו לאובדן שיניים במהלך תחזוקת החניכיים.
מסקנת מחברי המאמר היא, כי רוב המתרפאים שעוברים תחזוקת חניכיים לטווח ארוך לא איבדו שיניים. תחזוקת חניכיים אפקטיבית לטווח הארוך כרוכה למעשה באובדן ממוצע של שן אחת למתרפא בכל עשר שנים.
Carvalho R, Botelho J, Machado V, et al. Predictors of tooth loss during long-term periodontal maintenance: An updated systematic review. J Clin Periodontol 2021. doi: 10.1111/jcpe. 13488