פרי-אימפלנטיטיס מוגדר כמצב פתולוגי הקשור לרובד המשפיע על הרקמות סביב שתלים דנטליים ומאופיין בדלקת ברירית סביב השתל ובאובדן מתמשך של העצם התומכת. נמצא כי לפרי-אימפלנטיטיס ישנה שכיחות גבוהה בקרב מתרפאים עם שתלים במשך תקופות זמן ממושכות, וכאשר לא ניתן טיפול נכון, התקדמות המחלה מתבצעת על פי דפוס לא לינארי ומואץ, אשר יכול בסופו של דבר לגרום לאובדן השתל.

למרות שלטיפול בפרי-אימפלנטיטיס מוצעות אסטרטגיות כירורגיות ושאינן ניתוחיות, התוצאה המושגת לטווח הארוך הינה לעיתים רחוקות היעלמותה של המחלה ואף כשהיא מושגת, עלולה להתרחש הישנות. מחברי המאמר מציינים, כי לאור אפשרות התחזית המוגבלת הזו, מניעת המחלה הופכת לחשובה ביותר. האסטרטגיה העיקרית למניעת פרי-אימפלנטיטיס הינה ניהול מוקפד של מצבי מוקוזיטיס סביב השתל, שכן מצב זה מהווה גורם מבשר אך הפיך של המחלה. יש לשלב גישה זו עם שליטה בגורמי סיכון הניתנים לשינוי, אם כי כיום קיים ידע על מספר מוגבל של גורמי סיכון אמיתיים של פרי-אימפלנטיטיס, אשר הוכחו במחקרי קבוצות פרוספקטיביים. כתוצאה מכך, קיימת האצה מהותית במחקר השתלים הנוכחי לשם זיהוי של גורמי סיכון נוספים ואינדיקטורים למחלות סביב שתלים.

לדברי המחברים, למרות כי מחקרים אפידמיולוגיים רבים דיווחו על נתונים אודות מדדי השכיחות והסיכון למחלות סביב שתלים, קיימים רק שני מחקרים אפידמיולוגיים שהשתמשו בדוגמאות מייצגות, ובשניהם ההתייחסות היא למסגרות של מרפאות פרטיות ולא למרפאות אוניברסיטאיות. לכן, לדעתם יש עדיין צורך במחקרים נוספים במסגרות שונות ובדגימות מייצגות, שכן השימוש בדגימות נוחות (למשל, מתרפאים הנמצאים בתחזוקה) עלול לפגוע בניתוח האמיתי של שכיחות המחלה ובאינדיקטורים של הסיכון.

מטרה

מחקר החתך הרוחבי הנוכחי נערך על מנת לנתח את שכיחותן של מחלות סביב שתלים במדגם אוניברסיטאי וכן לחקור את האינדיקטורים של הסיכון לפרי-אימפלנטיטיס או ההגנה מפניו. 240 מתרפאים שנבחרו באופן אקראי ממאגר מרפאות אוניברסיטאיות הוזמנו להשתתף במחקר. בקרב אלו שהסכימו, נאספו נתונים מההיסטוריה הרפואית והדנטלית שלהם ונערכה להם בדיקה קלינית ורדיוגרפית להערכת השכיחות של מצבי בריאות וחולי סביב שתלים. מצב של פרי-אימפלנטיטיס הוגדר כנוכחות דימום או תפליט בעת בדיקת מחדר (BoP/SoP) יחד עם רמות העצם השולית ברדיוגרפיה BL)≤2) מ"מ. כמו כן זוהתה קטגוריית ביניים של בריאות סביבת השתל שהיא בין מוקוזיטיס לפריאימפלנטיטיס, אשר הוגדרה על ידי נוכחות דימום ותפליט יחד עם BL של פחות משני מ"מ. בוצע ניתוח רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית על מנת לזהות את הגורמים הקשורים לחיוב (סיכון) או לשלילה (הגנה) לפרי-אימפלנטיטיס.

לגבי 99 מתרפאים עם סך של 458 שתלים דנטליים נערך ניתוח סטטיסטי. השכיחות של פְּרֵה-פרי-אימפלנטיטיס ושל פרי-אימפלנטיטיס הייתה ברמת המתרפא, 31.3 אחוזים ו-56.6 אחוזים בהתאמה ואילו ברמת השתל הייתה 31.7 אחוזים ו-27.9 אחוזים. כאינדיקטורים של סיכון לפריאימפלנטיטיס זוהו עישון, דלקת חניכיים מתונה או חמורה, פחות מ-16 שיניים שנותרו בפה, רובד, תפקוד לקוי של השתל (וסטיבולרי מדי), מותג השתל (נובל לעומת שטראומן), סוג השיקום (גשר לעומת כתר יחיד) וסיבה לאובדן שיניים (טראומה לעומת עששת). לעומת זאת, כמדדי הגנה זוהו שימוש בחוט דנטלי או צחצוח בין-פרוקסימלי, שימוש במעכבי משאבת פרוטון ונוגדי קרישה.

מסקנות מחברי המאמר הן, כי בקרב מתרפאים עם שתלים באוכלוסייה המבוססת על מטופלי אוניברסיטאות, מחלות סביב שתלים הן שכיחות מאוד. מספר גורמים זוהו כמדדי סיכון או הגנה לפרי-אימפלנטיטיס.

Romandini M, Lima C, Pedrinaci I, et al. Prevalence and risk/protective indicators of peri-implant diseases: A university-representative cross-sectional study. Clin Oral Impl Res. 2021; 32: 112-122