לדברי מחברי המאמר, הטיפול בשתלים דנטליים בליווי תותבות וטיפולים שיקומיים שונים, מציעים יתרונות רבים לבני אדם נטולי שיניים ובעלי משנן חלקי ומגיעים להישגים גבוהים במדדים האסתטיים והתפקודיים לאחר איבוד השיניים. למרות שהשתלת שיניים הינה בטוחה, צפויה, ונחשבת לנוהל מבוסס מחקרית, עם אחוזי הצלחה של למעלה מ-90 אחוזים, סיבוכים הנובעים מהתקנת שתלים נחשבים בין האתגרים הגדולים ביותר עבור רופאי השיניים. בין הסיבוכים העיקריים ישנן טעויות במיקום השתלים הדנטליים, כגון הפרה של עיקרון מינימום המרחק המומלץ בין שני שתלים סמוכים או בין שתל לשן טבעית, פגיעות במבנים אנטומיים וטרנספיקסציה ו/או אקסטריורציה בעצם הקורטיקאלית. בנוסף להארכת זמן הטיפול, עלייה בעלויות הטיפול וגרימת אי נוחות למתרפא ומבוכה לרופא השיניים, שגיאות במיקום שתלים דנטליים עלולות להוביל לנזק חמור, החל מאובדן השתל עקב חוסר אוסאואינטגרציה ועד דימום וחסימת דרכי הנשימה.
טומוגרפיה ממוחשבת של קרן קונוס (CBCT) משמשת לצורך התכנון לפני החדרת השתל ואף מסייעת לזיהוי שגיאות במיקום של שתלים לאחר התקנתם. הדמיית תלת ממד של העצם מספקת לרופאי השיניים מיפוי קל של המבנים האנטומיים והחריגות שלהם, המאפשרים את פיתוח תכנית הטיפול הפרטנית ובכך הפחתה דרסטית של הסיכון לסיבוכים בזמן מיקום השתל. לדברי המחברים, מחקרים מדעיים מעטים הציגו נתונים אינפורמטיביים הקשורים לשכיחות של שגיאות במיצוב שתלים באמצעות CBCT.
מטרה
המחקר הנוכחי בא להעריך את השכיחות של שגיאות במיקום שתלים הדנטליים וזיהוי אזורי הפה המושפעים ביותר בקרב בני אדם שעברו אבחון אורלי באמצעות CBCT במרכז רדיולוגי.
לצורך המחקר התקבלה דגימה של תמונות CBCT של 590 שתלים דנטליים מבני אדם שעברו אבחון במרכז הדימות באמצעות טומוגרפיה ממוחשבת של קרן קונוס בין השנים 2020-2017. נשקלו המשתנים הבאים: חשיפת סיב (נוכחות של אי רציפות בלוחיות העצם), הפרה של המרחק המינימלי בין שני שתלים סמוכים (כל מרחק קטן מ-1.5 מ"מ) ובין שתל לשן (כל מרחק קטן מ-3 מ"מ), ומגע של השתל עם מבנים אנטומיים כגון: טרנספיקסציה ו/או אקסטריורציה של השתל באזור שקע האף, הסינוס המקסילרי, העצב האלבאולרי התחתון, תעלת הלסת התחתונה, הפוסה המנדיבולרית והתעלה הנזופלטינלית ושבירת העצם הקורטיקאלית.
בוצעו אנליזה של נתונים תיאוריים ומבחן Chi-Square של Pearson על מנת להשוות את הממצאים לפי אזורי הפה השונים. מתוך 590 השתלים שנבדקו, הרוב (74.4 אחוזים) היו ממוקמים בצורה גרועה, כאשר האזור האחורי של הלסת העליונה היה האזור המושפע לרוב משגיאות. בין המשתנים שנותחו, הנפוץ ביותר היה חשיפת סיב (54.7 אחוזים), ולאחר מכן מגע של שתל עם מבנים אנטומיים, הפרה של המרחק המומלץ בין שני שתלים והפרת המרחק המומלץ בין השתל לשיניים טבעיות. חשיפת סיבים הייתה קשורה באופן מובהק לאזור הקדמי של הלסת התחתונה. האזור הקדמי של המקסילה היה קשור להפרה של המרחק המומלץ להשתלה ליד שן ושל המרחק המומלץ בין שני שתלים סמוכים. באזור האחורי של המקסילה התגלתה סבירות גבוהה יותר למגע של שתל עם מבנים אנטומיים.
מסקנות
לדברי החוקרים, שתלים רבים היו ממוקמים בצורה גרועה באזור האחורי של הלסת העליונה. חשיפת סיב נמצאה לעיתים תכופות במיוחד והייתה קשורה באופן מובהק לאזור הקדמי של הלסת התחתונה.
Rizzo G, Prado MC, Rigo L. Prevalence of dental implant positioning errors. Imaging Sci Dent 2022; 52: 343-50