לדברי מחברי המאמר, השתלות שיניים נחשבות בדרך כלל לטיפול בטוח להחלפת שיניים חסרות. זאת בעקבות הפיתוח של פני שטח משופרים, המאפשרים אוסאואינטגרציה ניתנת לחיזוי וכן תוכניות טיפול אופטימליות, שמטרתן הן תפקוד והן אסתטיקה. עם זאת, תנאי מוקדם להצלחה הינו בהנחת היסוד של קיום קפדני של תכניות טיפול מקצועיות לתחזוקה. הביטחון בטיפול שתלים מתבטא לא רק בשיעורי הישרדות של 97-96 אחוזים בחולים בריאים, אלא בקיום קריטריונים מחמירים הרבה יותר של הצלחה עם שיעורים קרובים ל-90 אחוזים, לאחר עשר עד 15 שנים של העמסה. הטיפול המודרני של רפואת השיניים של שתלים הממוקד במתרפא נשען על אפשרויות טיפול פחות פולשניות על מנת להפחית את משך הטיפול, התחלואה של המתרפא והעלויות. השימוש בשתלים קצרים במיוחד כרוך בסיכון נמוך יותר לנזק פוטנציאלי של מבנים סמוכים ועוקף את הצורך בהליכי אוגמנטציה של העצם בלסתות אטרופיות ומפחית הן את הסיבוכים והן את התחלואה של המתרפאים.
לדברי מחברי המאמר, בעוד שנמצא שלשתלי שיניים קצרים ישנם ביצועים טובים לאורך תקופות קצרות, עדיין חסרות בשטח זה תצפיות לטווח ארוך. אם כי הנתונים באופן כללי מאפשרים הערכה אופטימית, כמה פרסומים מעלים דאגה בנוגע לאובדן העצם השולית ולכשלים בהשתלה. מבחינה זו, ההשפעה הפוטנציאלית של יחסי אורך הכתר לשתל נותרה לדיון ספציפי ומתמשך. פילוסופיות הטיפול המודרני המכוונות לטיפול זעיר פולשני, במיוחד החלפה של שיניים בודדות וחסרות תקווה בשתל בודד, הפכו מבחינה קלינית למצב סטנדרטי. לעומת זאת, נתונים לטווח הארוך על שתלים בודדים קצרים שהועמסו ביחידה של כתר אחד, עדיין נדירים.
מטרה
המחקר הקליני האקראי המבוקר הנוכחי נעשה על מנת להעריך את הביצועים הקליניים של שתלים באורך שישה מ"מ ועשרה מ"מ התומכים בכתרים בודדים באזור האחורי של שתי הלסתות. השערת האפס הייתה ששני אורכי השתל יפעלו באופן שווה מבחינת ההישרדות ואובדן העצם השולית.
החוקרים חילקו מתרפאים הזקוקים להחלפת שן אחת בלסתות האחוריות באופן אקראי לקבוצת הניסוי שקיבלה שתלים באורך שישה מ"מ ( TG) ולקבוצת הבקרה שקיבלה שתלים באורך עשרה מ"מ (CG). השתלים הועמסו בכתרים בודדים עם בורג לאחר תקופת ריפוי של עשרה שבועות. פגישות המעקב נקבעו מדי שנה וכללו הוראות היגיינת הפה המותאמות למתרפא וליטוש כל השיניים והשתלים. לאחר עשר שנים, הפרמטרים הקליניים והרדיוגרפיים הוערכו שוב. מתוך 94 מתרפאים שהיו בתחילה (47 בכל אחת מהקבוצות), 70 (36 TG ו-34 CG) ניתנו להערכה מחדש. שיעורי ההישרדות היוו 85.7 אחוזים TG ו-97.1 אחוזים CG ללא הבדל משמעותי בין הקבוצות. כל השתלים שאבדו, מלבד אחד, אותרו בלסת התחתונה. שתלים אלו לא אבדו עקב פריאימפלנטיטיס אלא עקב אובדן מאוחר של האוסאואינטגרציה ללא כל סימני דלקת ועם רמות עצם שוליות יציבות במהלך תקופת המחקר. באופן כללי, רמות העצם היו יציבות עבור TG ו-CG, ללא הבדלים משמעותיים בין הקבוצות. נמצא הבדל משמעותי ביותר ביחסי הכתר לשתל בין הקבוצות. במהלך בתקופת המחקר נרשמו מעט סיבוכים טכניים (התרופפות בורג או נתזים).
מסקנות
לדעת מחברי המחקר, בהינתן קיומה של תחזוקה מקצועית קפדנית, השימוש בשתלים קצרים עם שחזורי כתר בודד מראה שיעורי הישרדות מעט גרועים יותר אך סטטיסטית לא שונים לאחר 10 שנים, במיוחד בלסת התחתונה, אך עדיין יכול להיחשב כחלופה בעלת ערך, במיוחד כאשר ממדי העצם האנכיים הינם מוגבלים.
Sahrmann P, Naenni N, Jung RE, et al. Ten-Year performance of posterior 6-mm implants with single-tooth restorations: A randomized controlled trial. J Dent Res 2023. doi: 10.1177/00220345231170538