לדברי מחברי המאמר, שמירה על המצב הבריא של הרקמות המקיפות שתלים דנטליים היא אחת האסטרטגיות העיקריות לתחזוקה שלהם לטווח הארוך. עם זאת, מטרה זו אינה ניתנת להשגה בקלות בשל זיהומים ברקמות החניכיים העלולים להפריע לתפקוד האוסאואינטגרציה של שתלים. דלקת של הרקמה הרכה סביב השתל יוצרת מצב הפיך הנקרא מוקוזיטיס, המאופיין בדימום בעת בדיקת מחדר, אם כי ללא אובדן של העצם התומכת. על פי הסדנה הבינלאומית לסיווג מחלות החניכיים וסביב שתלים (2017), פרי-אימפלנטיטיס הוא התקדמות של מצבי מוקוזיטיס המאופיינת על ידי אובדן פרוגרסיבי בלתי הפיך של העצם התומכת והינו קשור לדימום ו/או היווצרות תפליט כתוצאה מבדיקה; במצבים אלו ניתן לראות אובדן עצם בצילומי רנטגן. קיים קונצנזוס כי מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס נגרמים מתגובה דלקתית להצטברות ביופילם, בדומה לדלקת חניכיים ומחלת החניכיים. עם זאת, מגוון גורמים הקשורים למתרפאים לתותבות ולשתלים עשויים להשפיע על התרחשותם. אינדיקטורים הקשורים למתרפא כוללים עישון, היגיינת פה לקויה ומחלות מערכתיות, כגון סוכרת ומחלות החניכיים. בספרות המדעית נבחנו גורמים הקשורים לתותבות המגבירים את הסיכון של המתרפא לפתח אובדן עצם סביב השתל. לדוגמה, מספר מחקרים דיווחו על קשר בין שיקום מודבק לבין פרי-אימפלנטיטיס, מצב שכנראה נובע מנוכחות שאריות צמנט. לבסוף, גורמים הקשורים לשתל, כגון מיקום אנטומי (קדמי/אחורי, מקסילה, או הלסת התחתונה), מוצעים כאינדיקטורים פוטנציאליים לפיתוח אובדן עצם סביב השתל. השכיחות של פרי-אימפלנטיטיס הוערכה על ידי מספר מחקרים קליניים עם מעקבים שונים. סקירה שיטתית קודמת העריכה את השכיחות, ההיקף והחומרה של מחלות סביב שתלים ב-11 מחקרים. השכיחות של מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס הייתה 43 אחוזים (בין 19 אחוזים ל-65 אחוזים) ו-22 אחוזים (בין 1 אחוז ל-47 אחוזים), בהתאמה. אף על פי כן, יש לפרש את התוצאות בזהירות בשל הבדלים בין הגדרות המקרה, זמני המעקב לבין בחירת המתרפאים במחקרי ההערכה. בנוסף, תנאי המיקום האנטומי רלוונטיים הקשורים לתותבות ושתלים לא נכללו במחקרים. לדברי החוקרים, מעט מחקרים קודמים חקרו ספציפית את הקשר בין מיקום השתל לבין השכיחות של פרי-אימפלנטיטיס. רוב המחקרים הללו מצאו התרחשות גדולה יותר של פרי-אימפלנטיטיס במיקום האחורי של הלסת התחתונה. גורמי מיקום אנטומיים, כגון מאפייני עצם, פס צר של רירית קרטינית והתפלגות כוחות סגר, עשויים להיות קשורים לשכיחות גבוהה יותר של פרי-אימפלנטיטיס. מחקרים אחרים העריכו ממצאים קליניים על מנת לייעל את הפרוגנוזה ארוכת הטווח לשיקום בקרב מתרפאים עם שתלים דנטליים, תוך מתאם בין גורמי סיכון אפשריים לפרי-אימפלנטיטיס לאתרי ההשתלה ולשימור התותבת. מחברי המאמר מצאו בספרות 18 מחקרים (12 מחקרי חתך ושישה מחקרים רטרוספקטיביים), שפורסמו בין השנים 2021-2012, אשר דיווחו על נתונים של השכיחות של פרי-אימפלנטיטיס ביחס למיקום השתל. כל השתלים היו בתפקוד סגרי לפחות למשך שנה. נצפתה הטרוגניות מהותית עבור הגדרת המקרה של פרי-אימפלנטיטיס שאומצה על ידי המחקרים. לא נמצאו ניסויים קליניים אקראיים בנושא, ככל הנראה עקב סיבות אתיות. בסך הכל נותחו 13,576 שתלים ב-4291 מתרפאים. תקופת המעקב נעה בין שנה לבין 18.9 שנים. שכיחות פרי-אימפלנטיטיס (מחושבת על ידי חלוקת מספר השתלים המושפעים מפרי-אימפלנטיטיס במספר כל השתלים) נעה בין 7.3 אחוזים לבין 62.2 אחוזים.
מסקנות
לדברי המחברים, מכיוון שרוב המחקרים אשר העריכו את השכיחות של פרי-אימפלנטיטיס ביחס למיקום ההשתלה היו מחקרי חתך או מחקרים רטרוספקטיביים, יש לפרש את הנתונים בזהירות. העובדה שהנתונים מצביעים על הטרוגניות רבה ביחס להגדרת המקרה עבור פרי-אימפלנטיטיס, מקשה על אבחנה מדויקת ופרשנות הנתונים. הנתונים מצביעים על כך שהתרחשות של פרי-אימפלנטיטיס נפוצה יותר באזורים הקדמיים של הלסת העליונה והלסת התחתונה, ובסך הכל הנתונים מצביעים על כך שקיימת שכיחות גבוהה יותר של פרי-אימפלנטיטיס בלסת העליונה מאשר בלסת התחתונה.
Moraschini V, Cavalcante Kischinhevsky IC, Sartoretto SC, et al. Does implant location influence the risk of peri-implantitis? Periodontol 2000. 2022; 90: 224-235