לדברי מחברי המאמר, שתלים דנטליים דורשים נפח עצם וצפיפות מספיקים לשילוב מוצלח של אוסאואינטגרציה. שיקום פרוטתי הנתמך על שתלים בעצמות לסתות שעברו ספיגה מהווה אתגר גדול, במיוחד בלסת העליונה האחורית. הוצעו מספר טכניקות לניהול הלסת העליונה המשוחזרת כדי לשפר את היציבות של שתלים דנטליים.
בין אלה, שתלים המעוגנים בזיגומה הצליחו לספק בלסת העליונה תמיכה אחורית לתותבות. טכניקה זו, שהוצגה ופותחה על ידי ברנמרק כדי להימנע מהשתלת עצם, כוללת החדרת שניים עד ארבעה שתלים דנטליים קונבנציונליים בלסת העליונה הקדמית, בנוסף לשתלים הזיגומטיים הדו-צדדיים. למרות ששתלים קדמיים אלו חשובים ליציבות הצולבת של הקשתות, רוב המחקרים הכוללים שתלים זיגומטיים מתמקדים אך ורק בדיווח על שיעור ההישרדות של השתלים האלו ומשמיטים את המידע על השתלים הקדמיים הרגילים. שיעור ההישרדות הכולל של 5 שנים של השתלות שיניים קונבנציונליות בלסת עליונה מחוסרת שיניים מהווה 96.7 אחוזים. סקירה שיטתית המכסה תקופות מעקב ארוכות יותר הצביעה על שיעור הישרדות של 96.5 אחוזים לאחר 10 שנים, ו-91.2 אחוזים לאחר 20 שנים. המחברים טוענים כי למיטב ידיעתם, רק סקירת ספרות אחת דיווחה על שיעור ההישרדות של שתלים קדמיים קונבנציונליים המונחים בשילוב עם שתלים זיגומטיים. ממצאים אלו, המבוססים על 32 מחקרים שנכללו במחקר, הראו שיעור הישרדות של 95.9 אחוזים מבין 3297 השתלים הרגילים. עם זאת, תקופות המעקב השתנו, ונעו בין חודש ל-84 חודשים, והמחקרים הכלולים חסרו הומוגניות בפרוטוקולי הטיפול שהיו בשימוש, עם שונות במספר השתלים הזיגומטיים והקונבנציונליים.
מטרה
לצורך השלמת פערים אלו, העריכו המחברים את שיעור ההישרדות של שתלים קדמיים קונבנציונליים שהונחו בשילוב עם שתלים זיגומטיים על פי טכניקת ברנמרק וזיהו גורמי סיכון לכישלון. החוקרים אספו נתונים בדיעבד מ-72 מתרפאים רצופים שקיבלו טיפול מ-1998 עד 2018, על פי הטכניקה המקורית של ברנמרק. ניתוח קפלן-מאייר בוצע לצורך הערכת שיעור ההישרדות, ומודל רגרסיה הישרדותית שימש כאשר המתרפא היווה את הגורם האקראי. בסך הכל נכללו 236 שתלים במקסילה אטרופית, עם מעקב ממוצע של 12.1 שנים. הניתוח הסטטיסטי הראה שיעורי הישרדות מצטברים של 95.3 אחוזים לאחר שנה, 94.8 אחוזים לאחר שנתיים, 93.0 אחוזים לאחר 5 שנים, 90.5 אחוזים לאחר 10 שנים, 81.6 אחוזים ב-15 שנים ו-67.7 אחוזים ב-20 שנים. מבחני הרגרסיה ההישרדותית הראו קשר בין חריקת שיניים לבין כשל בשתל ושתלים הנושאים תותבת על. לשתלים הקצרים מ-10 מ"מ היה זמן הישרדות נמוך משמעותית. לא נמצא קשר מובהק בין מספר השתלים הקדמיים לבין שיעור ההישרדות.
מסקנות
לדברי המחברים, נמצאה הישרדות מקובלת של שתלים קונבנציונליים קדמיים לטווח ארוך. גורמי סיכון משמעותיים לכישלון היו חריקת שיניים, תותבות על ושתלים קצרים מ-10 מ"מ.
Vrielinck L, Blok J, Politis C. Survival of conventional dental implants in the edentulous atrophic maxilla in combination with zygomatic implants: A 20‑year retrospective study. Int J of Implant Dent 2022: doi.org/10.1186/s40729-022-00425-3.