מחברי המאמר מציינים כי באוכלוסיה הכללית בוצעו מחקרי תוצאות מרובים, לגבי טיפול שורש לא ניתוחיNSRCT) ) עם תוצאות משתנות. מספר גורמים משפיעים על ההבדלים הללו כולל התוצאה הנמדדת, עיצוב המחקר, משך המעקב ומיומנות וניסיון הרופא מטפל. שיעור ההצלחה של טיפולי שורש אלו נע בין 85-75 אחוזים, בתלות בקריטריונים המוקפדים אשר היו בשימוש. אחוז השיניים שעברו ריפוי נע בין 97-73 אחוזים, בעוד שאחוז השיניים שנותרו פונקציונליות נע בין 97-88 אחוזים. מעט מחקרים בדקו את המעורבות האנדודונטית וטיפול שורש לא ניתוחי בשיניים הקבועות של ילדים.
מחקר מהעבר בו נעשתה הערכת צילומי רנטגן פנורמיים ורישומים של בני 12-6 הראה כי 0.47 אחוזים מהשיניים הטוחנות הראשונות הקבועות טופלו באופן אנדודונטי. מחקר נוסף בו נבדקו גם תרשימי המתרפאים דיווח כי 35.8 אחוזים מהשיניים הקבועות בגילאי 18-6 היו עם מעורבות של מוך השן. הם מדגישים כי דיווחים על תוצאות של טיפולי שורש לא ניתוחיים בשיניים קבועות באוכלוסיה צעירה זו הינם נדירים. האיכות הטכנית של טיפולי שורש לא ניתוחיים הייתה משביעת רצון רק ב-42-61% מהמקרים, עם גיל ממוצע של 16-12 שנים בזמן הטיפול. בדיקות של צילומי רנטגן של שיניים שעברו טיפול אנדודונטיETT) ) הראו רקמה פרי-אפיקלית בריאה ב-75-48 אחוזים מהשיניים. יתר על כן, לאחר בדיקות קליניות ורדיוגרפיות דווח על טיפולי שורש לא ניתוחיים מוצלחים ב-86-36 אחוזים מהשיניים בגילאי 8 עד 20. ניתן לייחס את ההבדל המובהק בתוצאות של המחקרים הקודמים להבדלים בעיצוב המחקר ובקריטריונים המשמשים למדידת התוצאה.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת לבחון את שיעורי ההישרדות של טיפולי שורש לא ניתוחיים אשר בוצעו בשיניים קבועות של ילדים בני 18-6 בבית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת בוסטון. הוערכו גם מנבאים של כשל בטיפול אנדודונטי. השערת האפס של החוקרים הייתה כי לגיל, למין, לסוג הביטוח, סוג השן ולסוג הלסת אין השפעה על תוצאת הטיפול (הישרדות). רישומי נבדקים שעברו טיפול שורש לא ניתוחי בגיל 18-6 באוניברסיטת בוסטון בין השנים 2007 ו-2015 הוערכו לגבי התרחשות של אירועים לא רצויים. עקומות הישרדות קפלן-מאייר שימשו על מנת לחקור הישרדות שיניים שעברו טיפול אנדודונטי במדגם הכולל. נאמדו יחסי סיכון מותאמים (aHRs) ו-95 אחוזים רווחי סמך (Cis). הניתוח כלל 341 מתרפאים (424 שיניים עם טיפול אנדודונטי). עקומות ההישרדות של קפלן-מאייר היו שונות בהתאם לגיל בעת הטיפול, כאשר ההישרדות הייתה נמוכה ביותר בקרב קבוצת הגיל הצעירה ביותר. סבירות ההישרדות המוערכת לחמש שנים הייתה 80 אחוזים עבור בני 18-15, 64.8 אחוזים עבור בני 14-12 ו-46.4 אחוזים עבור בני 11-6. בהשוואה לגיל בעת הטיפול של 18-15 שנים, גילאי הטיפול של 11-6 שנים ו-14-12 שנים נקשרו עם סיכון מוגבר לכישלון של שיניים עם טיפול אנדודונטי. במדגם המחקר הכולל, הסתברות ההישרדות המצטברת המשוערת הייתה 93.3 אחוזים לאחר 12 חודשים, 88.0 אחוזים לאחר 24 חודשים, 76.2 אחוזים לאחר 36 חודשים, 71.0 אחוזים לאחר 48 חודשים, ו-69.1 אחוזים לאחר 60 חודשים.
מסקנות מחברי המאמר הן כי לטיפול אנדודונטי בילדים יש סיכוי גבוה יותר לשרוד כאשר טיפול שורש לא ניתוחי מבוצע בגיל מבוגר יותר.
Bufersen S, Jones J, Shanmugham J, et al. Survival of endodontically treated permanent teeth among children: A retrospective cohort study. BMC Oral Health 2021, 21: 589. doi.org/10.1186/s12903-021-01952-y