רופאי שיניים מתמודדים עם מגוון רחב של מקרי חירום רפואיים במרפאות שלהם. לדעת מחברי המאמר, חשיבות ההתעלפות מתעמעמת לעיתים קרובות ברשימה הארוכה של מקרי חירום מסכני חיים, כגון התקפים אפילפטיים ודום לב. עם זאת, בגרמניה, התעלפות מהווה עד 84 אחוזים ממקרי החירום המדווחים ברפואת השיניים. התעלפות הינה סימפטום המאופיין באובדן חולף של הכרה ושל טונוס היציבה. אפיזודה מתרחשת במהירות והמטופל מתאושש במהירות (< 2 דקות ). סיווג של התעלפות על ידי האגודה האירופית לקרדיולוגיה (ESC) מבוסס על הגורם המוביל: (1) התעלפות ריפלקסית (למשל Vasovagal); (2) התעלפות עקב תת לחץ דם אורתוסטטי ו-(3) התעלפות לבבית. בעוד שהסיבה היא בדרך כלל שפירה, זו האחרונה עלולה לסכן חיים מכיוון שהיא עלולה להוביל לאירועים קרדיו-וסקולריים קטלניים. לרופאי שיניים ולעובדים אחרים בתחום בריאות הפה ישנו תפקיד חשוב מאחר שהם אחראים ל: (1) מניעת התרחשות אפיזודות או חזרתם; (2) אבחון והבחנה בין אירועים בנאליים או חמורים ו-(3) לפעול כראוי כדי להחזיר את האדם להכרה.
מטרה
סקירה שיטתית זו נועדה לתת סקירה כללית של העדויות הנוכחיות המקיפות את האטיולוגיה והניהול במונחים של טיפול ומניעת התעלפות בפרקטיקות דנטליות. לצד התהוות המקרה, נדונו כשירותו של המטפל והקשר בין התעלפות לחומרי הרדמה מקומיים. חיפוש אלקטרוני במאגרי נתונים של EMBASE, Web of Science, PubMed, Cochrane וחיפוש ידני בוצע על ידי שני סוקרים בלתי תלויים בכדי לזהות מחקרים עד נובמבר 2019. הוחלו קריטריונים לזכאות וחולצו נתונים רלוונטיים. קריטריוני הכללה כיסו את כל סוגי טיפולי השיניים בהרדמה מקומית או סדציה שבוצעה על ידי מגוון רחב של עובדי בריאות הפה בפרקטיקות שלהם. החיפוש הניב סך של 18 מחקרים עבור ניתוח איכותי. למעט מחקר עוקבה פרוספקטיבי אחד, כל המאמרים נחשבו כבעלי סיכון גבוה להטיה. מטה-אנליזה הראתה כי רופאי שיניים נתקלו בממוצע ב-1.2 מקרים של התעלפות בשנה. המין הגברי, פחד דנטלי, סירוב להרדמה מקומית במצבים לא חריפים ושימוש בתרופות טרום-טיפוליות העלו את הסיכון להתעלפות. תנוחת ההתאוששות בשכיבה עם רגליים מורמות ומתן חמצן (15 ליטר לדקה) הוצג כטיפול יעיל. ההיסטוריה הקשורה לסיכונים רפואיים הוצעה כפרוטוקול מניעה, אך פרוטוקול זה לא היה יעיל בהפחתת שיעורי ההיארעות. רוב רופאי השיניים (79.2 אחוזים) הצליחו לאבחן התעלפות, אך לרוב (86 אחוזים) חסרו את הכישורים הנדרשים להענקת טיפול מתאים. רק 57.6 אחוזים ממרפאות השיניים היו מצוידות בבלון חמצן.
מסקנות
מסקנת מחברי המחקר הינה, כי התעלפות הינה מצב החירום הנפוץ ביותר בטיפולי שיניים. אף על פי כן, הרוב המכריע של רופאי השיניים אינם נראים מוכשרים ואינם מוכנים לנהל את מצב החירום הזה. נראה כי גורמים פסיכוגניים ממלאים תפקיד חשוב בגרימת התעלפות. הנחת המתרפא בשכיבה עם רגליים מורמות, בשילוב עם מתן חמצן נראה כטיפול יעיל להחזרת האדם להכרה. למרות שהינה בעלת ערך בהיבטים רבים, הערכת סיכונים על ידי נטילת היסטוריה רפואית לא הוכחה כגורמת לפחות אפיזודות של התעלפות במרפאה.
Hutse I, Coppens M, S Herbelet, et al. Syncope in dental practices: A systematic review on aetiology and management. J Evid Based Dent Pract 2021; 21(3). doi:10.1016/j.jebdp.2021.101581