פרי-אימפלנטיטיס הוא מצב פתולוגי הקשור לרובד, מאופיין בדלקת של הרירית סביב השתל ולאחר מכן באובדן עצם פרוגרסיבי. הטיפול בפרי-אימפלנטיטיס נועד להפחית את האתגר הזיהומי שמציב הביו-פילם על פני השטח של השתל, לאפשר ריפוי של הדלקת ושימור העצם התומכת בשתל. נראה כי ההתקדמות של מחלת הפרי-אימפלנטיטיס הינה מהירה מזו של מחלת החניכיים, ומכאן, הטיפול בפרי-אימפלנטיטיס עשוי להיחשב מאתגר יותר. בעוד שדבריטמנט מכני לבדו עשוי להספיק לטיפול במוקוזיטיס סביב שתלים, נראה כי אמצעים חלופיים או נלווים נדרשים בטיפול בפרי-אימפלנטיטיס. עליה בעומק הכיסים, מבנה פני השטח של השתל, עיצובו בצורת בורג וצורתו הבלתי מתאימה של מבנה השיקום מעל השתל עלולים לעכב את פעולת הדבריטמנט המכני שאינו כירורגי. יתר על כן, חיידקים פתוגנים מהביופילם העל והתת חניכי של השיניים או של משטחי פה אחרים עשויים להתבסס מחדש בכיסים סביב השתלים. מצב זה עשוי לתמוך בקיומה של אסטרטגיית טיפול, שמטרתה הפחתה של עומס החיידקים הכולל של חניכיים והשתלים על ידי ניקוי וחיטוי מלא של הפה ושימוש בתכשירים אנטי מיקרוביאליים. במקרה של מחלות החניכיים, הרעיון ששינוי אקולוגי מלא של הפה (דיכוי מוחלט של החיידקים הפתוגנים של החניכיים ופיתוח מחדש של הביו-פילם על ידי מינים חיוביים למאכסן) הוא הכרחי על מנת לבסס מחדש את בריאות החניכיים והביא לשימוש נרחב בתכשירים אנטי מיקרוביאליים. עדויות על שימוש נלווה באנטיביוטיקה מערכתית בטיפול שאינו כירורגי בפרי-אימפלנטיטיס הינן נדירות ואינן חד משמעיות. מעט מחקרי עוקבה וניסוי אקראי אחד עם בקרה פורסמו בשטח זה, מה שמרמז כי טיפול שאינו ניתוחי הכרוך באנטיביוטיקה מערכתית עשוי לשפר את הפרמטרים המיקרוביולוגיים והקליניים, אך אולי אינו טוב יותר מטיפול מכני שאינו ניתוחי בלבד.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת להעריך את ההשפעה המשלימה של אמוקסיצילין סיסטמי (AMX) בתוספת מטרונידזול (MTZ) לטיפול בפרי-אימפלנטיטיס ללא ניתוח בכל הפה. במחקר נבדקה השערת האפס של אי קיום הבדל בין אסטרטגיות הטיפול. לצורך המחקר חולקו מתרפאיםN=62) ) עם פרי- אימפלנטיטיס באופן אקראי לקבלת טיפול של דבריטמנט מכני מלא וכולל טיהור ושימוש בכלורקסידין (קבוצת ביקורת) או בשילוב עם טיפול אנטיביוטי ב-AMX/MTZ (קבוצת הניסוי). התוצאה העיקרית הייתה שינוי במדד הדימום מהבסיס (T0) תוך מעקב של 3 חודשים (T3). הפרמטרים המשניים היו רובד, רמת התאחיזה הקלינית, עומק הכיסים, קיום תפליט, רמת העצם, תוצאות מיקרוביולוגיות, תופעות לוואי והצורך בניתוחים נוספים. הנתונים נותחו באמצעות רגרסיה ליניארית. 57 מתרפאים עם 122 שתלים סיימו שלושה חודשי מעקב. שתי הקבוצות הראו שיפורים קליניים משמעותיים ב-T3 הן בפרמטרים סביב השתלים והן בחניכיים. עם זאת, לא נצפו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות בכל אחד מהפרמטרים הראשוניים או המשניים.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי טיפול אנטיביוטי סיסטמי של אמוקסיצילין בתוספת מטרונידזול אינו משפר את התוצאות הקליניות והמיקרוביולוגיות של טיפול לא ניתוחי בפרי-אימפלנטיטיס ואין מקום להמליץ עליו באופן שגרתי. למרות שקשה להשיג פתרון מוחלט של המחלה, טיפול פה מלא שאינו ניתוחי המבוצע בקפידה, כמו גם השגת רמת היגיינת פה יומית ברמה גבוהה וקיום של רקמות חניכיים בריאות, עשויים לשפר משמעותית את עמדת המוצא של שלב הטיפול הכירורגי בפרי-אימפלנטיטיס.
De Waal YCM, Vangsted TE, Van Winkelhoff AJ. Systemic antibiotic therapy as an adjunct to non-surgical peri-implantitis treatment: A single-blind RCT. J Clin Periodontol. 2021; 48: 996-1006