לדברי מחברי המאמר, סקירה שיטתית עדכנית בה השתמשו בהגדרת המקרה של פרי-אימפלנטיטיס העריכה את שכיחות המחלה ב-10.1 אחוזים ברמת המתרפא וב-5.4 אחוזים ברמת השתל. נמצא גם שבמתרפאים אשר מצייתים לתוכניות תחזוקה רגילות יש כמעט חצי מהשכיחות החציונית של פרי-אימפלנטיטיס, לעומת אלו שאינם מצייתים להוראות (9.0 אחוזים לעומת 18.8 אחוזים). לכן לדעתם חשוב לזהות סוגים
המחברים מציינים כי תותבות בלסת התחתונה הנשענות על שתל בודד (SIMO) עשויות להוות טיפול שתלים יעיל, פשוט וזול יחסית לבעלי תותבות שלמות שלא היה להם ניסיון טוב עם תותבות לא יציבות בלסת התחתונה. תוצאות הטיפול נראות דומות לתוצאות עם תותבות סטנדרטיות על גבי שני שתלים במשך תקופות קצרות טווח, אך חסרים נתונים על התוצאות
מחברי המאמר מציינים, כי הסיבה האטיולוגית העיקרית לסיבוכים ביולוגיים סביב שתלים דנטליים, היא התיישבותם של מיקרואורגניזמים על השתל. היווצרות הביופילם הזה על פני השתל עלולה לגרום לדיסביוזה של החיידקים בצמוד לרקמות הרכות. מחקרים רבים מצביעים על כך שמיקרואורגניזמים הינם גורם אטיולוגי חשוב ועיקרי לא רק בתהליך ההתפתחות אלא גם ההתקדמות של דלקת סביב השתל.
לדברי מחברי המאמר, התפיסה העצמית של ילדים לגבי האסתטיקה, ההערכה העצמית והקבלה החברתית מתחילה בסביבות גיל שמונה, עם קריטריונים דומים לאלו של המבוגרים. לגבי האסתטיקה של החיוך באופן ספציפי, מצבים לא רגילים כגון דיאסטמה או צפיפות נחשבים כגורמים לחוסר שביעות רצון. מנשך חוֹפֶה אופקי (overjet) מוגדל גורם אף הוא לדאגה אסתטית בילדים עם שיניים מעורבות.
לדברי מחברי המאמר, מתרפאים הסובלים ממחלת העששת אשר לא מקבלים טיפול שיניים מוקדם ומספק יחד עם מתן פלואוריד מערכתי ונוהלי היגיינת פה טובים, מפתחים לעיתים קרובות נגעי עששת עמוקים. עששת עמוקה מוגדרת כמצב שבו השיניים נפגעות בשליש או רבע מהדנטין בקרבת מוך השן או שהן נמצאות בסיכון לחשיפת המוך. נגעים אלו עלולים לגרום לתגובות דלקתיות
מחברי המאמר מציינים כי בינה מלאכותית (AI) ואפליקציות מתת-התחום של למידה עמוקה נכנסו במהירות לזירה הרפואית. במיוחד הפעולה של ניתוח תמונה באמצעות רשתות נוירוניות קונבולוציוניותCNNs) ) הוכחה כבעלת פוטנציאל להגדלת האמינות והדיוק של הרופאים. רשתות אלו מהוות אלגוריתם למידה עמוקה, שמסוגל לקלוט תמונת קלט, להקצות חשיבות (משקלים והטיות ניתנות ללמידה) להיבטים/אובייקטים שונים בתמונה, ולהבדיל ביניהם.
מחלת סיוגרן (SjD) היא לדברי מחברי המאמר מחלה אוטואימונית כרונית שאינה מדבקת הפוקדת ≥0.01 אחוז מהאוכלוסייה בארצות הברית. SjD מסווג לפי זיהוי של ירידה בייצור דמעות ו/או רוק, פיתוח נוגדנים עצמיים ומחלה לימפוציטית מוקדית בתוך רקמת בלוטת הרוק ובקשר עם ממצאים משמעותיים בבלוטות. האטיולוגיה של מחלה זו הקיימת בעיקר בנשים מיוחסת לשילוב של גורמי רגישות
מחברי המאמר מציינים, כי עובדים בשירותי הרפואה (HCW) בכלל ובמסגרות רפואת השינייםDHCWs) ) בפרט, נוטים לחוות פגיעות של דקירת מחט NSIs)), ובכך להגדיל את הסיכון שלהם לחשיפה ליותר מ-20 סוגי של זיהומים, אך הנתונים הספציפיים עליהם בספרות הינם מועטים. בעבר דווח על שכיחות עולמית של 43 אחוזים דקירות מחט בקרב העוסקים ברפואת השיניים, וזו המהווה
מחברי המאמר מציינים, כי אנדוקרדיטיס זיהומית (IE) הינה מחלה זיהומית של החיפויים הפנימיים או המסתמים של הלב. בעבר, לפני פיתוח התרופות האנטיביוטיות, התמותה מהמחלה הייתה קרוב ל-100 אחוז. למרות ההתקדמות ברפואה המודרנית, התמותה נותרה גבוהה ומוערכת בסביבות 25 אחוזים במהלך אשפוז בבית החולים וכמעט 50 אחוזים במעקב של שנה אחת. תסמינים של IE כוללים חום,
מתאמפטמין הוא חומר ממריץ של מערכת העצבים המרכזית, כאשר על פי ההערכות 0.7 אחוזים מכלל המבוגרים בגילאי 64-15 השתמשו בתרופה בשנת 2020. שיעורים אלה משתנים באופן גלובלי, עם שכיחות שימוש מדווחת של 3.9 אחוזים בצפון אמריקה ו-1.3 אחוזים באוסטרליה וניו זילנד בשנת 2020. בנוסף להשפעותיו הרצויות, כולל אופוריה וביטחון עצמי מוגבר, שימוש במתאמפטמין קשור למגוון
