חניכיים

מחברי המאמר מציינים כי רוב המקרים של חרדה דנטלית מקורם בילדות כתוצאה מחוויות דנטליות לא נעימות או טראומטיות. באם לא ננקטים אמצעים פעילים יזומים, עלול הילד לפתח פוביה דנטלית והימנעות מטיפולים שעלולים להימשך בבגרות. כ-10 עד 20 אחוזים מהמבוגרים בארצות הברית אינם מקבלים טיפולי שיניים הכרחיים בשל חרדות כאלו. בשנים האחרונות נרשמה עלייה במחקר ובעניין

מחברי המאמר, השייכים לפאנל הנחיות שכונס על ידי מוסד המדע והמחקר של האגודה האמריקאית לרפואת השיניים, קובעים כי ילדים חווים כאב שיניים, שעשוי להיות סומטי (ממקור החניכיים העצם המכתשית או הרירית) או עצבי (ממקור מוך השן), וכאב המתפתח כאשר הם עוברים עקירות שיניים. השכיחות של כאב שיניים בילדים מגיל אפס עד חמש הוערכה ב-28 אחוזים.

מחברי המאמר קובעים כי במשך עשרות שנים, רק מונחים אובייקטיביים שימשו להגדרת ההצלחה של שתלים. אולם לאחרונה, התפיסות ושביעות הרצון של המתרפאים החלו להיחשב כקריטריונים חיוניים להערכת תוצאות הטיפול של שתלים. מדדי תוצאות הקשורים למתרפא (PROMs) משמשים כאינדיקטור סובייקטיבי להשפעת הטיפולעל רווחתו ואיכות חייו (QoL). מהסיבה הזו, נחשבים מדדי התוצאות לבעלי קשר הדוק למדדי איכות

לדברי מחברי המאמר, במהלך השנים האחרונות הפכו תביעות על רשלנות רפואית נפוצות ברחבי העולם. כתוצאה מכך, חלק ניכר מהרופאים המומחים שנמצאים בסיכון גבוה לתביעות עוסקים ב"רפואה מתגוננת". רפואת השיניים הינה הדיסציפלינה השנייה בתדירות בקרב התביעות של רשלנות רפואית. המרכיבים של רשלנות בשטח רפואת השיניים דומים לאלה הנראים בתביעות של רשלנות רפואית כללית ומתמקדים באי עמידה

שבר שורש אנכי (VRF) מוגדר כשבר לאורך ציר השורש של שן, שיכול להופיע כשבר לא שלם (המערב רק היבט אחד של השורש) או כשבר שלם (הנמשך מצד אחד של השורש לצד הנגדי). בשלבים מאוחרים עלול שבר בשורש להתפתח ולגרום לשן להתפצל, מצב המאופיין על ידי הפרדה של שני חלקי השורש. ללא כל ספק, שבר הוא

מחברי המאמר מציינים כי ג'ינג'יביטיס הינה נגע דלקתי לא ספציפי המתפתח בתגובה להצטברות של ביופילם בפה ומהווה לעיתים שלב ראשוני למחלת החניכיים. ההסרה הקבועה והיעילה של הביופילם ממשטחי השן מהווה חלק בלתי נפרד מהמניעה והטיפול בעששת ומחלות חניכיים. למרות החשיבות של אמצעי ההיגיינה של הפה המבוצעים על ידי מתרפאים, הם לרוב אינם מספיקים על מנת

לדברי מחברי המאמר, השכיחות העולמית של מחלות החניכיים נעה בין 20 ל-50 אחוזים. על פי נתונים ממחקר נטל המחלות הגלובלי שנערך ב-2019, כ-3.5 מיליארד אנשים ברחבי העולם סובלים ממחלות הקשורות לבריאות הפה. מתוך מספר זה, כמיליארד בני אדם נפגעים ממחלת חניכיים חמורה, המהווה כ-14 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת העולמית ואשר עלולה להיות לה השפעה גדולה על

טיפול תחזוקת החניכיים (PMT) הוא המפתח לניהול מחלת החניכיים לאורך זמן, במיוחד באזורים אינטרפרוקסימליים אחוריים שבהם המחלה נפוצה יותר והיגיינת הפה קשה יותר. הטיפול ניתן בדרך כלל על ידי שיננית, בין אם במרפאת חניכיים מיוחדת או במרפאה כללית, והוא מתמקד בהוראות היגיינה של הפה עם או בלי התערבויות משלימות וקליניות. מחקרים הראו כי כלי טיפול

מחברי המאמר מציינים כי הפרעות באזור הטמפורומנדיבולי (MDs) משפיעות על כ-12-5 אחוזים מהמתרפאים, כאשר כ-70 אחוזים מהמקרים הללו מתאימים לאבחון של מיאלגיה במפרק (TMD-M), מצב הכרוך בכאב שרירים עם אופי של כאב עמום שיכול להיות מושפע ממידת הניידות של הלסת והתפקוד של המתרפא. רוב המקרים של TMD-M אינם קשורים לשינויים דלקתיים כלשהם, מה שמוביל לאפשרות

מחברי המאמר מדגישים כי ההתפתחויות הקליניות שעלולות להתרחש לאחר הזרקת חומרי אלחוש מקומי בתוך הפה (ILIA) כוללות סיבוכים מערכתיים ומקומיים. בין הסיבוכים המקומיים ניתן למנות השפעות על העיניים, טריזמוס של שרירי הלעיסה, כאב, זיהום, פראסטזיה ושיתוק של הפנים (FP). מתרפאים המפתחים שיתוק אינם מסוגלים להזיז את שרירי ההבעה בצד הפגוע, מה שמשנה את תפקוד השפתיים