קיום מתמשך של רובד בשולי החניכיים הוא גורם אטיולוגי חשוב להתפתחות מחלות החניכיים. צחצוח שיניים הוא האמצעי המתאים ביותר להסרת הרובד והשמירה על בריאות הפה. מחברי המאמר מציינים כי בהתאם לכך, מספר מחקרים אפידמיולוגיים גילו שדיווח עצמי על התנהגות היגיינת הפה מתכתבת עם ההמלצות הכלליות של רופאי השיניים. לדעתם סביר מאוד שיעילות צחצוח השיניים נוטה להיות נמוכה או לא מספקת, למרות הביצוע הקבוע של היגיינת הפה. הנחה זו נתמכת על ידי מחקרים רבים המדווחים על קיום מתמשך של רובד לאחר צחצוח בקבוצות גיל שונות. ממצא זה הוביל לסדרת מחקרי תצפיות וידאו בבני נוער (10-19 שנים) ובמבוגרים צעירים (20-30 שנים). מחקרים תצפיתיים אלה היו מכוונים להבנת מקור החסרים על ידי התבוננות יסודית במה שאנשים עושים בדיוק כשהם מצחצחים את השיניים. התוצאות הראו כי מתבגרים ומבוגרים צעירים צחצחו שיניים בממוצע של יותר משלוש דקות, לפחות כאשר התבקשו לצחצח באופן היסודי ביותר, אולם, דפוס הצחצוח היה די לא שיטתי והייתה הזנחה בולטת של המשטחים הפנימיים. יתר על כן, הם יישמו טכניקות צחצוח בצורה לא עקבית וקרצוף הייתה אחת מתנועות הצחצוח הבולטות ביותר במשטחים הצדדיים. התנהגויות אלו חרגו במידה ניכרת מההמלצות שניתנות בקבוצות ותוכניות מניעה פרטניות. תוכניות אלו מורכבות מהוראות הניתנות פעם אחת או שתיים בשנה, ולכן מסתמכות מאוד על תמיכת ההורים על ידי הדגמה והדרכה מתמשכים של התנהגות יעילה של היגיינת הפה בבית. אי לכך, יש לדעת המחברים מקום להעריך את כישורי צחצוח השיניים של הורים. לדעתם יש בכך עניין אף בשל העובדה כי הורים למתבגרים הם בדרך כלל בין הגילאים 30 ו-50. זהו הגיל שבו מתגלים בדרך כלל הסימנים הראשונים למחלת החניכיים. לכן, מאוד חשוב לקבל תובנות לגבי התנהגות צחצוח השיניים של המבוגרים בקבוצת גיל זו.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת לבחון ולתאר את ביצועי צחצוח השיניים של הורים למתבגרים. הורים למתבגרים (N=66) התבקשו לבצע היגיינת פה כמיטב יכולתם תוך צילום וידאו ורובד השיניים תועד לפני ואחרי הצחצוח. כמו כן הוערך הדימום הפפילרי.
זמן המגע בין השיניים (כלומר משך הצחצוח נטו) היה בממוצע 155 שניות ± 58 שניות. שולי החניכיים הראו רובד ב-68 ± 14 אחוזים מהקטעים שהוערכו. דימום פפילרי נמצא ב-52 ± 18 אחוזים מהפפילות. הורים צחצחו את המשטחים הפנימיים פחות מאשר את המשטחים החיצוניים (41 שניות ± 24 שניות לעומת 73 שניות ± 33 שניות) ו-29 אחוזים מההורים החמיצו לחלוטין את המשטחים הפנימיים של לפחות סקסטנט אחד. על המשטחים החיצוניים ההורים מיישמים בעיקר תנועות מעגליות (66 ± 25 אחוזים מזמן הצחצוח). על המשטחים הפנימיים רווח צחצוח אנכי (52 ± 30 אחוזים). למרות זאת,
גם קרצוף אופקי היה נפוץ מאוד (46 ± 31 אחוזים).
מסקנות מחברי המאמר הן, כי ביצועי צחצוח השיניים של ההורים לא היו יעילים מבחינת הסרת הרובד וגם לא צייתו לחלוטין להמלצות צחצוח השיניים כגון תשומת לב לכל המשטחים הפנימיים בעת הצחצוח או יישום תנועות נוספות מלבד אופקיות במשטחים לטרליים. באשר להיגיינת הפה, ההורים צריכים להיות לא רק מודל טוב לחיקוי במונחים של תזמון, תדירות ומשך צחצוח השיניים, אלא צריכים גם להיות מסוגלים להדגים כיצד לצחצח את השיניים בצורה מלאה ויעילה. המחקר הנוכחי מצביע על כך שחסרה להם מיומנות זו.
Deinzer R, Shankar‑Subramanian S, Ritsert A, et al. Good role models? Tooth brushing capabilities of parents: A video observation study. BMC Oral Health (2021). doi.org/10.1186/s12903-021-01823-6