מחברי המאמר מדגישים כי תפיסה שיטתית של טיפול בחניכיים כוללת יישום של טיפול חניכיים תומך (SPC) בקרב מתרפאים אשר עברו בעבר בהצלחה טיפול חניכיים פעיל .(APT) הם מציינים כי ניתן להניח כי במהלך הטיפול התומך יהווה אובדן שיניים אירוע נדיר בתלות במשך הזמן שטיפול זה נמשך. קיימת הסכמה נרחבת בקרב החוקרים לגבי הרלוונטיות הכללית של טיפול חניכיים תומך על מנת להבטיח את שמירת השיניים לטווח הארוך. עם זאת, רק חלק קטן מהחוקרים סבורים שטיפול חניכיים תומך הינו ביסודו שיטת טיפול שמטרתה בעיקר למנוע אובדן שיניים מסיבות פריודונטליות. אי לכך, חשוב
שמחקרים בנושא זה יכללו תקופות ארוכות של טיפול חניכיים תומך תוך לקיחה בחשבון שאובדן השיניים מהווה סמן המעריך טוב יותר את הצלחת הטיפול התומך. המחברים מדגישים שלא קיימת הגדרה סטנדרטית לגבי שיניים אבודות מסיבות פריודונטליות, ונראה כי גבולות של טווח ארוך להחזקת השיניים מלמדות על הישרדות ארוכה יותר.
החוקרים טוענים כי גם אם קיים מספר רב של מחקרים רטרוספקטיבים של קבוצות הן במסגרות של אוניברסיטאות וגם במערך הפרטי, הנתונים לטווח ארוך הינם בעלי ערך, מכיוון שהם עוזרים לאשר ולהרחיב את הראיות הקיימות ולשלב תוצאות טיפול שונות.
במחקרים שהתקיימו בעבר נעשית הבחנה בעיקר ברמת ניתוח הנתונים בין נתונים הקשורים למתרפא לבין השיניים. עם זאת, מבחינה פרוגנוסטית, יש להתייחס לנתונים אלה במסגרת ממצאי המתרפא הבודד.
מטרה
מחקר הקבוצה הרטרוספקטיבי הנוכחי נערך על מנת לזהות גורמים הקשורים בשיניים (נתונים הקשורים למתרפא פורסמו בעבר), עבור האובדן הכולל של השיניים ועבור אובדן שיניים מסיבות פריודונטליות, בקבוצה שטופלה בצורה הומוגנית לאורך תקופה של 10 שנים. במחקר השתתפו 97 מתרפאים (51 נשים ו-46 גברים; גיל ממוצע 65.3 ± 11שנים) אשר עברו טיפול חניכיים פעיל ונבדקו מחדש לאחר 120 ± 12 חודשים. אובדן שיניים הוגדר כמשתנה התוצאה הראשוני, ובהסתמך על מודל ניתוח רגרסיה מותאם נאמדו המשתנים הקשורים לשן (מעורבות הפורקציה, ניידות השיניים, עומק כיס החניכיים הממוצע ורמת התאחיזה הקלינית בתחילת טיפול החניכיים התומך, ואובדן העצם הראשוני).
במשך המחקר, שכלל עשר שנות טיפולי חניכיים תומכים, איבדו המשתתפים 119 מתוך 2,323 שיניים (סך הכל אובדן שיניים כללי של 0.12 שיניים/מטופל/שנה). 40 מהשיניים הללו (33.6 אחוזים) אבדו מסיבות הקשורות לחניכיים (אובדן של 0.04 שיניים / מטופל / שנה) ומספר משמעותי גדול יותר של שיניים אבדו מסיבות אחרות. כאשר מדד אובדן העצם האלבאולרית היה לפחות 80 אחוזים, הרי שאובדן שיניים מסיבות פריודונטליות התרחש רק ב-5.9 אחוזים מכלל השיניים (לעומת אובדן השיניים הכללי של 14.7 אחוזים). מעורבות פורקציה מדרגהIII , ניידות שיניים בדרגות I ו-,II ממוצע עומק הכיסים ואובדן התאחיזה הקלינית נמצאו בקורלציה חיובית עם אובדן השיניים הכללי. מצב הפורקציה, ניידות שיניים דרגה III וכן ממוצע אובדן התאחיזה זוהו כגורמים פרוגנוסטיים הקשורים לשן.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי במהלך 10 שנות טיפול החניכיים התומך נשמרו רוב השיניים (93.4 אחוזים) של המתרפאים שסבלו מפגיעה בחניכיים, דבר המצביע על ההשפעה החיובית של תפיסת טיפול מבוססת היטב.
Petsos H, Ramich T, Nickles K, et al. Tooth loss in periodontally compromised patients: Retrospective long-term results 10 years after active periodontal therapy – tooth-related outcomes. J Periodontol 2021; 92: 1761-1775