לדברי מחברי המאמר, במסגרות קליניות שגרתיות, נותנים רופאי השיניים מגוון של חומרים תרופתיים, כולל אך לא רק משככי כאבים, אנטיביוטיקה, אנטי פטרייתיים וחומרי אלחוש מקומיים. הם מציינים כי אלחוש ממלא תפקיד מרכזי בהפחתת כאב ואי נוחות, ובכך מאפשר השלמה מיומנת של טיפולי רפואת שיניים מגוונים כגון שחזורים, סקיילינג והקצעת שורשים, אנדודונטיה וניתוחים קלים. חומרים אלו מתפקדים על ידי חסימת תעלות יוני נתרן בממברנות נוירונים, המשבשת את העברת האותות העצביים וכתוצאה מכך גורמת לאלחוש מקומי. בתחום רפואת השיניים, עיקר השימוש הוא בחומרי אלחוש מבוססי אמיד, כגון mepivacaine, bupivacaine, articaine, lidocaine ו-prilocaine. ראוי לציון במיוחד את lidocaine, שהינו בעל פרופיל בטיחות וסבילות גבוהים, ומכאן מעמדו העדיף ברפואת השיניים העכשווית.
תגובות אלרגיות לחומרי אלחוש הן נדירות אך יכולות להיות מתווכות על ידי תגובות אלרגיות לרכיבים או תוספים כימיים ספציפיים כגון metabisulfite וחומרים משמרים כמו methylparaben. תגובות כאלה עשויות להתבטא ברגישות יתר מסוג IV (תגובות מאוחרות) המאופיינות בדלקת עור אלרגית ונפיחות, או רגישות יתר מסוג I (תגובות מיידיות) שעלולות להיות מסכנות חיים, הכוללות תסמינים כמו ברונכוספזם, אנגיואדמה ואנפילקסיס. תגובות רגישות יתר מיידיות אלו הינן נדירות ביותר ומתרחשות בפחות מ-1 אחוז מהמקרים ואסטרטגיות הניהול בתגובות אלרגיות שונות הינו בהתאם לחומרה שלהן. ניתן לשלוט בתסמינים קלים באמצעות אנטיהיסטמינים, בעוד שתסמינים חמורים ורב מערכתיים מחייבים התערבות מיידית עם אפינפרין כקו טיפול ראשון. בנוסף, קיימת קשת של תגובות לוואי שאינן אלרגיות, כולל חששות פסיכולוגיים ופיזיולוגיים, תגובות כגון syncope vasovagal או רעילות תרופתית. לדברי המחברים, חלק מרופאי השיניים נוטים לאבחן בחיפזון אלרגיות אלחוש ללא הערכה קלינית יסודית או יעוץ על ידי מומחה. היעדר הבנה מקיפה במבחני אלרגיה, אבחון וניהול עלול לגרום לתוצאות חמורות.
מטרה
מחקר חתך זה נעשה על מנת להעריך את המודעות, המוכנות והיכולת של רופאי שיניים באמריקה הלטינית בנוגע לתגובות אנפילקטיות לאלחוש מקומי. באופן ספציפי, מטרת המחקר הינה להעריך את הידע, המוכנות והכשירות של אנשי מקצוע בתחום רפואת השיניים ביחס לתגובה אנאפילקטית לאלחוש. הושם דגש על ידע הרופאים בהנחיות ובפרוטוקולים שקודמים למתן אלחוש, העדפותיהם בנושא האלחוש, חוויות עם אירועים שליליים ויכולתם בניהול אפיזודות אנפילקטיות.
החוקרים ערכו מחקר חתך מנובמבר 2021 עד פברואר 2022, בו רופאי שיניים מומחים מארגנטינה, ברזיל, קולומביה, קוסטה ריקה, אקוודור, הונדורס, מקסיקו, פרו, ונצואלה ועוד מדינות אמריקה הלטינית ענו על סקר הכולל 26 שאלות מובנות. לשם בדיקה סטטיסטית, הם ביצעו מבחני צ'י בריבוע ומודלים של רגרסיה לוגיסטית. מתוך 507 נשאלים, לידוקאין היה חומר האלחוש בשימוש השכיח ביותר (88.1 אחוזים). בעוד ש-85.2 אחוזים מהמשתתפים יכלו לזהות קוצר נשימה בתור סימפטום של אנפילקסיס, רק 50.1 אחוזים ידעו את המסלול הנכון למתן אפינפרין ורק ל-43.5 אחוזים היה אפינפרין בערכות החירום של המרפאה. הביטחון העצמי ביכולת הניהול של תגובות אנפילקטיות היה נמוך (9.6 אחוזים). גיל מבוגר יותר היה ביחס הפוך לידע של ניהול אנפילקסיס והחזקת אפינפרין.
מסקנות
החוקרים מסכמים, כי תוצאות המחקר מבליטות את אי המוכנות המעשית של רופאי השיניים באמריקה הלטינית בטיפול באנפילקסיס. הממצאים מדגישים את הצורך בהתערבויות חינוכיות על מנת לשפר את היכולות לזהות ולטפל במצבי חירום אנפילקטיים ברפואת השיניים.
Cherrez-Ojeda I, Gallardo-Bastidas JC, Rouillon Borrero G, et al. Knowledge and attitudes toward anaphylaxis to local anesthetics in dental practice. BDJ Open 2024; 10(1): 28. doi: 10.1038/s41405-024-00210-x