מחברי המאמר מציינים, כי הוכח בספרות ובסקירות שיטתיות, כי לחומרים משקמים העשויים משרף מרוכב יש אורך חיים רב. מספר מחברים, טוענים כי זיהום של השדה בו מבוצע השחזור עלול להשפיע על חוזק החיבור ואריכות הימים של השיקום. עם זאת, הצהרה זו אינה נתמכת בראיות קליניות מספקות. טכניקות הבידוד הנפוצות ביותר לבקרת לחות ברפואת השיניים כרוכות בשימוש בגלילי צמר גפן (CRI) ושואבי רוק או בסכר גומי (RDI) הנתמך במהדקים. השימוש בסכר גומי נתפס באופן מסורתי ברפואת השיניים האופרטיבית כצעד של מצוינות קלינית, במיוחד בכל הקשור בשימוש בחומרים מרוכבים. בנוסף לפוטנציאל לשפר את שדה הראיה והגישה אל האזור האופרטיבי ולהגן על המתרפא מפני בליעה או שאיפה של מכשירים וחומרים דנטליים, השימוש בסכר גומי נועד להפחית את הסיכויים לזיהום שדה הפעולה. מחקרי מעבדה הציגו את ההשפעות המזיקות של הרוק על חוזק הקשר של שיקום של שרף מרוכב, הן לזגוגית והן לדנטין. ברפואת השיניים לילדים משתמשים בחומרים אדהזיבים אוניברסליים ושרפים מרוכבים למילוי בָּלק על מנת להפחית את זמן ההליך, למנוע חדירת רוק במהלך השחזורים, ולהקל על טכניקת השיקום. לדבריהם של מחברי המאמר, למרות היתרונות המוצגים, בידוד באמצעות סכר גומי בהליכי שיקום לא נמצא לרוב בשימוש על ידי אנשי המקצוע.
בסקירה שיטתית שחקרה את הישרדותם של שחזורים אדהזיביים בשיניים נשירות, נערכה השוואה של שיטות הבידוד, אך עקב מחסור במחקרים שהשוו ישירות בין השיטות במתודולוגיה שלהן, נעשתה השוואה עקיפה בלבד. יש לדעתם צורך לחקור באמצעות ניסויים קליניים אקראיים מעוצבים היטב באם שיטת הבידוד הינה גורם הפוגע בהישרדותם של שחזורי שרף מרוכבים בשיניים הנשירות הן עבור שיטות ההוראה והן לשם קבלת החלטות קליניות.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת להעריך את ההישרדות של שחזורים משרף מרוכב למילוי בָּלק ישיר בשיניים טוחנות נשירות, על ידי השוואה בין בידוד בסכר גומי לבין בידוד עם גלילי צמר גפן ושואב רוק. סך של 174 שיניים טוחנות (בקרב 93 ילדים) עם נגעי עששת בדנטין הוקצו באופן אקראי לקבוצות המחקר, בשימוש בגלילי צמר גפן או סכר גומי לשחזור עם שרף מרוכב על ידי רופאים מיומנים. שני בוחנים העריכו את השיקום באופן עיוור עד ל-24 חודשים. למדד הכאב וההתנהגות של הילדים שימשו המדד של וונג-בקר וסולם דירוג ההתנהגות של פרנקל, בהתאמה. התוצאה העיקרית (הישרדות השיקום) נותחה באמצעות מבחן רגרסיה של Cox לנתוני הישרדות. רגרסיה לינארית שימשה לניתוח עלויות ורגרסיה לוגיסטית לניתוח כאב והתנהגות. לאחר שנתיים הוערכו 157 שחזורים (נשירה=9.7 אחוזים). שיעור ההישרדות בשימוש בגלילי צמר גפן היה 60.4 אחוזים ובסכר גומי 54.3 אחוזים. השימוש בגלילי צמר גפן היה יקר ב-53 אחוזים בהשוואה לסכר גומי. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות לגבי תחושת כאב והתנהגות הילדים.
מסקנה
לדברי מחברי המאמר, הבידוד בגלילי צמר גפן הוכח כלא נחות בהשוואה לסכר גומי במדד של אורך החיים של שחזורים מרוכבים בטוחנות נשירות. יתר על כן, לסכר גומי יש חיסרון של עלות גבוהה יותר ומשך זמן ארוך יותר של ביצוע ההליך.
Olegario IC, Moro BLP, Tedesco TK, et al. Use of rubber dam versus cotton roll isolation on composite resin restorations’ survival in primary molars: 2‑year results from a non‑inferiority clinical trial. BMC Oral Health 2022.10; 22(1):440. doi: 10.1186/s12903-022-02449-y