השפעת תותבת-על הנשענת על שתלים על יכולת השמיעה של מתרפאים מחוסרי שיניים

חוסר שיניים מוחלט הינו אחד הסיבות לירידה בתפקוד הקוגניטיבי, לאובדן שמיעה סנסו-עצבי ופגיעה באיכות החיים. העבירות של השפופרת האוסטאכית, הגודל והצורה של תעלת האוזן ומיטוב התהודה וחדות השמיעה מופחתים עם אובדן השיניים, כאשר הפחתה זו מודגשת עוד יותר כאשר מתרחש אובדן של המימד האנכי של הסגר.

מכאן, לדברי מחברי המאמר, בניית מימד אנכי נכון בעת תכנון תותבות שלמות נקשר ליכולת שמיעה משופרת. יתר על כן, חדות השמיעה פוחתת לא רק בגלל שאובדן שיניים נרחב מביא לקריסת הממד האנכי, אלא גם משום שכל אובדן שן מביא לירידה פי 1.04 בחדות השמיעה. ההערכה היא, כי נוכחות השיניים מביאה להולכה של צליל באמצעות יכולת הרטט של הרקמה הקשה, דבר המשפר את הולכת העצם.

גירוי רטט שמיעתי מתרחש הן דרך מבנים גרמיים והן דרך בלתי גרמיים על מנת להגיע לאוזן הפנימית. דווח על הולכה גרמית דרך השיניים כאשר נמצא כי מכשיר רטט מעביר את הצליל לאוזן הפנימית, מצב המבסס את הרעיון של הולכה גרמית דרך השיניים. הולכה כזו מהשיניים והלסתות לקוכלֵאה הוגדרה כשמיעה דֵנטורָלית. תותבות על הנתמכות על ידי שתלים ותותבות קבועות על שתלים משפרות את היציבות והרטנציה ומובילות לשיפור בשביעות הרצון של המתרפאים ולאיכות חיים גבוהה יותר.

דווח גם כי תותבות הנתמכות בשתלים משפרות את פעילות המוח והתפקוד הקוגניטיבי, אך לדעת החוקרים חסרים ניסויים קליניים המעריכים את תפקידן של תותבות הנתמכות על שתלים בשיפור יכולת השמיעה באמצעות הולכה גרמית. במחקר הנוכחי השתמשו המחברים באותה תותבת קונבנציונאלית לאחר החדרת השתלים על מנת למנוע הטיה מערפלת בשל שינויים בעיצוב של תותבות, ומכאן שהתותבת נסמכת השתלים נחשבה לגורם ההערכה.

מטרה

המחקר הקליני הפרוספקטיבי הנוכחי נערך על מנת להעריך השפעת תותבות-על שלמות הנתמכות בשתלים על יכולת השמיעה של בני אדם הסובלים מחסר מוחלט של השיניים באמצעות אודיומטריה של מִצלול טהורPTA) ). הבדיקה נערכה החל ממצב של חסר כל השיניים דרך השיקום באמצעות תותבות נשלפות, והצבת השתלים, העמסת השתלים בלסת התחתונה בתותבות נשלפות, וחודש לאחר ההעמסה. השערת האפס של המחקר הייתה כי לשימוש בתותבת-על נסמכת שתלים לא תהיה השפעה על חדות השמיעה.

במחקר השתתפו חמישה עשר מתרפאים שעברו טיפול לקבלת תותבות בפעם הראשונה, ושמיעתם הוערכה באמצעות אודיומטריה של מִצלול טהור לצורך הערכת ההולכה באמצעות האוויר וההולכה הגרמית בשישה מרווחי זמן: לפני קבלת התותבת R1)), לאחר תחילת השימוש בתותבת (R2), חודש לאחר מכן (R3), ביום הסרת התפר לאחר ניתוח השתל (R4), בזמן העמסת השתלים כעבור 3 חודשים (R5), וחודש לאחר ההעמסה (R6). נערך ניתוח סטטיסטי על מנת לאתר הבדלים משמעותיים במדידות, החל ממצב של חסר שיניים מוחלט ועד לשיקום עם תותבת שלמה ותותבת על הנסמכת על שתלים. נמצאו הבדלים משמעותיים בין הבדיקות האודיומטריות שנערכו חודש לאחר ההעמסה לבין אלו שנערכו לפני קבלת התותבת, לאחר תחילת השימוש בה, חודש לאחר מכן, בעת הסרת התפרים לאחר ניתוח השתל ובעת ההעמסה.

מבחן פוסט הוק גילה הבדל משמעותי עבור מבחן ההולכה באוויר בין הבדיקות שנערכו ב-R1 ו-R6 ו-R3 ו-R6 ב-500 הרץ, 1 קילוהרץ ו-8 קילוהרץ, ואילו בבדיקה של 2 קילוהרץ נמצאו הבדלים רק בין R1 ל-R6. במבחן ההולכה הגרמית נצפה הבדל משמעותי בין הזוגות R1 ו-R6, ו-R3 ו-R6 ב-500 הרץ ו-4 קילוהרץ, אך רק בין R3 ל-R6 ב-1 קילוהרץ ו-2 קילוהרץ.

מסקנות מחברי המאמר הן, שעל פי תוצאות המחקר שיפרה הצבת השתלים את חדות השמיעה דרך המסלול האקוסטי באמצעות הולכה באוויר ובעצם.

Shreedhar S, Banu Raza F, Vaidyanathan AK, et al. Effect of an implant-retained complete overdenture on the hearing ability of edentulous patients: A clinical pilot study. J Prosthet Dent 2020. doi.org/10.1016/j.prosdent.2020.02.015