הקשרים בין מחלות החניכיים למחלות מערכתיות זכו לתשומת לב ועודדו מחקר שבדק את האפשרות שמחלת החניכיים מהווה סיכון התורם למחלות מערכתיות, כגון בין היתר מחלות לב וכלי דם, סוכרת, מחלות ריאות וכליות ודלקת מפרקים שגרונית. עם זאת, הכיוון ההפוך, כלומר שמחלות מערכתיות משפיעות על מחלות החניכיים, לא לגמרי ברור למעט מצבי סוכרת. מחברי המאמר מדגישים כי חוסר איזון כלפי תגובה חיסונית פרו דלקתית עשוי להבהיר את קשר בין מחלות החניכיים לבין מחלות מערכתיות כרוניות אחרות. מחלת החניכיים קשורה לריכוזים מוגברים של חלבון C ראקטיבי מערכתי (CRP) ולהיפך, מצבים דלקתיים מערכתיים עשויים להשפיע על דלקת החניכיים המקומית. מאז שהחל הדיווח במחקרים על קשרים כאלה בין מצב החניכיים לבין מצבים מערכתיים, התפתח אף ערעור על המושגים האלו בשל ההבנה שרוב גורמי הסיכון הידועים למחלות החניכיים, כמו גם למחלות מערכתית שונות הינם זהים. השכלה נמוכה, מעמד סוציו-אקונומי פחות, מין, גיל, עישון, השמנת יתר, שליטה גליקמית, מתח וגורמים אחרים משפיעים על שני התחומים האלה. לעומת זאת, שאלות אלו מהוות משימות שונות לאפידמיולוגים וזאת ממספר סיבות. השאלה ברמת האוכלוסייה שבדרך נשארת פתוחה היא מדוע תגובות דלקתיות משתנות מאוד בין בני אדם. קושי נוסף ברמת הפרט, הוא שבכל פרט ישנם שילובים שונים של גורמי סיכון הן למצבים דנטליים והן למחלות מערכתיות, המשתנים כל הזמן. ואכן, כמה מחקרים הטילו ספק באשר לקיום קשר בין מחלות החניכיים למחלות מערכתיות, בעיקר בשל החשדות לקיומם של גורמים מערפלים. מחקרים אחרים הטילו ספק בקיום של יחסים סיבתיים בין המצבים האלה.
מחלות החניכיים קשורות לעלייה ברמות של אמצעי אבחון ברמה המערכתיות כגון כולסטרול, פיברינוגן, המוגלובין ואף השמנת יתר, שכולם מעידים על אפשרות לסיכון למחלה מערכתית. באשר לכיוון ההפוך, כלומר קיום של גורמים מערכתיים המשפיעים על בריאות החניכיים, התוצאות אינן עקביות ודו משמעותיות, למעט הקשר המטבולי למחלת חניכיים. המחברים טוענים כי הגיל הינו גורם סיכון נפוץ וידוע, המוביל להידרדרות גוברת של הפונקציות המערכתיות המלווה במחלות כרוניות וההשלכות המקומיות של מחלות החניכיים, ללא קשר אם המצבים מקבילים, עצמאיים או תלויים זה בזה. התפתחות המחלות הנפוצות ביותר הקשורות לגיל חולקות קבוצה של מנגנונים ביולוגיים בסיסיים הקשורים למצבי דלקת וחיסון. הגיל אינו קשור רק להופעה ולחומרת מחלות החניכיים אך עשוי להיות קשור גם לחשיפה לגורמי סיכון מסוימים.
בנוסף, הגיל בעת הופעת המחלה והמגמות החומריות באוכלוסיות המחקר מערפלים את האפשרות לקבלת מסקנות ברורות. מצב זה נובע מכך שבני אדם בגיל זהה יציגו מאפיינים שונים של מחלות במהלך החיים, כתוצאה מהמבנה הפרטני של רגישותם והחוסן מפני מחלות. התפתחות גורמים שווי ערך אינדיבידואלים של הגיל, הידועה כגיל הביולוגי (BA), מכילה ציונים המסכמים את כל הנתונים של ההשפעות המועילות והשליליות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו. הייחוס של הסמנים הביולוגיים לגיל הכרונולוגי (CA) מאפשר לבנות מדד BA שנחשב כמשקף את הרגישות הפרטנית למחלה במשך החיים. לפיכך, בני אדם מסוימים עשויים להיראות צעירים מהגיל האמיתי, כלומר הכרונולוגי שלהם, בהתייחס לבריאות כללית שלהם כמו גם בריאות הפה; בני אדם אחרים חולים יותר ממה שהיה צפוי בגילם האמיתי.
מטרה
מחקר זה נועד לבדוק האם המגוון של סמנים ביולוגיים מערכתיים הקשור לגיל הפרט קשור למחלות החניכיים ואובדן שיניים. המחברים ייצרו ציון גיל ביולוגי המבוסס אך ורק על מדדים מערכתיים. השאלה הייתה האם ציון כזה עשוי לשקף את ההתפלגות ההטרוגנית של גורמי סיכון פריודונטליים בתוך אוכלוסייה, ובסופו של דבר את התקדמות מחלת החניכיים ואובדן השיניים.
מחברי המאמר כללו 2256 משתתפים (1072 זכרים, 1184 נקבות) ממחקר הבריאות בפומרניה שבדק את הקשר בין הגיל לבין הסמנים הביולוגיים המערכתיים: המוגלובין סכרתי (HbA1c), כולסטרול, ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה (LDL) פיברינוגן, ספירת תאי דם לבנים, לחץ דם והיקף המותניים.
בניית ציון למדד הגיל הביולוגי אפשרה להשוות אותו לגיל הכרונולוגי בפועל של המשתתפים ולנטייתם למחלות החניכיים. המשתתפים שנראים צעירים מגילם האמיתי היו בעלי נטל מופחת משמעותית של גורמי סיכון לחניכיים, אף על פי שהיו זהים כמעט לאחרים בגילם הכרונולוגי. אם הגיל הביולוגי היה גדול מהכרונולוגי, גורמי הסיכון היו תדירים יותר, כולל עישון, היגיינת הפה, ביקורים במרפאת השיניים, השכלה והכנסה. בקרב משתתפים בעלי גיל כרונולוגי זהה, אובדן השיניים לאחר 10 שנים עקב אחרי הגיל הביולוגי שחושב בתחילת המחקר, כלומר במצבים בהם הגיל הביולוגי גדול מהכרונולוגי נשמרו פחות שיניים. באופן דומה, מדדי החניכיים השתנו בהתאם לגיל הביולוגי, והבדלים בין המינים היו ברורים. ההבדלים המשמעותיים ביותר הקשורים לגיל הביולוגי היו בפרמטרים הדלקתיים ובאנתרופומטריה (מדדי הגוף).
מסקנות מחברי המאמר הן, כי התוצאות תומכות בהנחה כי הפרופילים של הסיכונים המצטברים בגיל הביולוגי מהווים דפוס רגישות אופייני ייחודי לכל פרט, המשותף הן למחלות מערכתיות והן למחלות החניכיים. למרות שהגיל הביולוגי נבנה אך ורק ממדדים מערכתיים בתחילת המחקר, הוא משקף את המצב האורלי בעת המעקב.
Meisel P, Nauck M, Kocher T. Individual predisposition and the intricate interplay between systemic biomarkers and periodontal risk in a general population. J Periodontol 2021; 92: 844-853