ניתוח רטרוספקטיבי של שתלי שן בודדת וטיפולים אנדודונטיים

לדברי מחברי המאמר, עששת הינה הסיבה הדומיננטית ביותר לכאב שיניים ואיבוד שיניים בקרב מבוגרים. שן עם עששת עמוקה זקוקה לעיתים קרובות לטיפול אנדודונטי.

כאשר בשן קיים נזק רב שאינו ניתן לשחזור בשל התוצאות הקליניות הצפויות, ניתן להחליפה באמצעות תותבת קבועה על גבי שתל של שן בודדת. עם זאת, על הרופא לבחור באם טיפול אנדודונטי או השתלת שן הם האפשרות הטובה ביותר עבור שן מעורבת אנדודונטית עם פרוגנוזה לא ברורה. במסגרת היומיומית של המרפאה, רוב הרופאים אינם עוקרים שן בה ניתן לטפל באופן אנדודונטי לא ניתוחי, אשר ניתנת לשיקום עם פרוגנוזה טובה. המחברים טוענים כי ידוע שגם לשתלים וגם לשיניים שטופלו באופן אנדודונטי יש שיעורי שרידות גבוהים המבוססים על התוצאות ארוכות הטווח, כאשר הם משוחזרים עם תותבות קבועות. עם זאת, שן הזקוקה לטיפול אנדודנטי לא כירורגי או כירורגי עשויה

להיות מוחלפת בשתל מכיוון ששיעור ההצלחה של טיפול חוזר נמוך משמעותית מזה של טיפול אנדודונט ראשוני. השוואות ישירות של שיעורי ההישרדות של שתלים דנטליים עם שיניים שטופלו באופן אנדודונטי במחקרי עוקבה רטרוספקטיביים הדגימו שיעורי הישרדות דומים, אך נראה שלשתלים יש שיעורי סיבוכים ביולוגיים גבוהים יותר.

מחקרים מעטים בלבד דיווחו על התוצאות של שתלים וטיפולים אנדודונטים באותה קבוצה.

מטרה

המחקר הנוכחי בא להעריך את שיעורי ההישרדות וההצלחה של השתלות שיניים בודדות (SI), שיניים שעברו טיפול אנדודונטי ראשוני (IET) לא ניתוחי (NET), וטיפול אנדודונטי כירורגי חוזר (SET) במסגרת אוניברסיטה ולהעריך את ההשפעות של גורמים דמוגרפיים וקליניים על ההישרדות ושיעורי ההצלחה. השערת האפס הייתה שלא ימצא הבדל משמעותי בהישרדות ואחוזי ההצלחה בין ארבע הקבוצות.

המחברים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי באמצעות רישומי בריאות אלקטרוניים (בין חודש ינואר 1995 עד חודש אפריל, 2017). במחקר נכללו כל המקרים שהתאימו בקבוצות ונבחרו באקראי: SI (n=321), NET (n=211), SET (n=79)

ו-IET (n=642). נערכו ניתוחים סטטיסטיים על מנת להשוות את שיעורי ההישרדות ולהעריך את שיעורי ההצלחה בין ארבע הקבוצות, תוך התאמה לגורמים מערפלים. שיעורי ההישרדות לשלוש שנים עבור SI, IET, NET ו-SET היו 99.0, 92.1, 90.5 ו-89.5 אחוזים בעוד ששיעורי ההישרדות לחמש שנים לארבע הקבוצות היו 99.0, 87.6, 84.4 ו-81.1 אחוזים, בהתאמה. באופן כללי, לקבוצת SI היו שיעורי ההישרדות הגבוהים ביותר ולקבוצת SET שיעורי ההישרדות הנמוכים ביותר. שתלים קצרים (≤8 מ"מ) היו קשורים באופן מובהק לכשל בשתל. לשיניים עם שיקום מרוכב היה שיעורי הישרדות נמוכים יותר ב-IET וב-NET בהשוואה לשחזורים אחרים.

מסקנות

לדעת מחברי המאמר, במסגרת המגבלות של מחקר זה, השתלות שיניים בודדות וטיפולים אנדודונטיים הניבו הישרדות והצלחה צפויים בטווח הקצר, אך שיעורי ההישרדות וההצלחה בטיפולים אנדודונטיים ירדו מהר יותר מאשר אלו של שתלי שן בודדת במהלך תקופת המעקב הארוכה יותר.

Lee CT, Alfred P, Tran D, et al. A long-term retrospective analysis of single tooth implants and endodontic therapies in a university setting. J Periodontol 2022; 93:1510-1524