מחלת אלצהיימר ודמנציות קשורות (ADRDs) הן בין המחלות ההרסניות ביותר המציבות אתגרים גדולים ליחידים, למשפחות ולמערכות הבריאות. בשנת 2021 למעלה מ-6.2 מיליון קשישים בארצות הברית חיו עם מחלת האלצהיימר, והעלות של ADRDs הייתה 355 מיליארד דולר. מכיוון שירידה קוגניטיבית היא אחד המנבאים העיקריים של ADRDs, זיהוי גורמי סיכון ומסלולים העומדים בבסיס ההידרדרות הקוגניטיבית יצביע על הצורך בהתערבויות למניעה ועיכוב של הפרעות אלו. סוכרת (DM) היא אחד מגורמי הסיכון המוכרים ביותר לירידה קוגניטיבית. עם זאת, ממצאים עדכניים המאפיינים את הקשרים בין סוכרת וירידה קוגניטיבית אינם עקביים על פני גילאים שונים. לדוגמה, זוהה קשר לא משמעותי בין סוכרת לבין ירידה קוגניטיבית במבוגרים בגילאי 85+. יש עדות הולכת וגוברת לקשר בין אובדן שיניים לבין ירידה קוגניטיבית ודמנציה. יתרה מזאת, במחקרים נמצא שמחלת החניכיים הינה גורם סיכון של שליטה גליקמית לקויה התורמת לשכיחות של קנדידה של הפה וסוכרת, המגבירים את הסיכון לאובדן שיניים. הקשר בין סוכרת לבריאות פה לקויה הוא דו-כיווני במחזוריות כרונית. בשל האופי הממושך של ADRDs, יש צורך במחקרים על מנת לזהות גורמי סיכון מואצים לירידה קוגניטיבית.

מטרה

מחקר זה נועד להעריך את ההשפעה המשותפת של סוכרת וחוסר מוחלט של השיניים על ירידה קוגניטיבית, במהלך מעקב של 12 שנים במבוגרים בארצות הברית. החוקרים שיערו שההתרחשות המשותפת של סוכרת וחוסר שיניים תורמת לתפקוד קוגניטיבי ירוד יותר וירידה קוגניטיבית מואצת (HI), ושהשפעות ההתרחשות המשותפת של שני המצבים על הבריאות הקוגניטיבית משתנות לפי הגיל (H2). הם ביצעו מחקר עוקבה בן 12 שנים על מנת להעריך את השפעת ההתרחשות המשותפת של סוכרת וחוסר שיניים על ירידה קוגניטיבית ולבחון האם ההשפעה שונה לפי קבוצת גיל. הנתונים נשאבו ממחקר הבריאות והפרישה בארצות הברית מהשנים 2018-20066. מדגם המחקר כלל 5,440 מבוגרים בגילאי 65 עד 74, 3,300 בני 75 עד 84 ו-1,208 בני 85 ומעלה. רגרסיה ליניארית של השפעה מעורבת הופעלה כדי לדגם את שיעורי הירידה הקוגניטיבית בשכבות לפי קבוצות הגיל. בהשוואה לעמיתיהם ללא סוכרת או חוסר שיניים בהתחלת המחקר, למבוגרים בגילאי 65 עד 74 ולבני 75 עד 84 עם שני המצבים היה תפקוד קוגניטיבי גרוע יותר. עבור שיעור הירידה הקוגניטיבית, בהשוואה לאלה ללא מצבים מאותו קבוצת גיל, מבוגרים בגילאי 65 עד 74 עם שני המצבים ירדו בשיעור גבוה יותר. סוכרת לבד הובילה לירידה קוגניטיבית מואצת בקרב מבוגרים בגילאי 65 עד 74; חוסר שיניים בלבד הוביל לירידה מואצת בקרב מבוגרים בגילאי 65 עד 74 ומבוגרים בגילאי 75 עד 84.

מסקנות

מחברי המאמר מסכמים, כי בשימוש בנתונים על קבוצה מייצגת ארצית של 9,948 מבוגרים, נמצא כי השפעות ההתרחשות המשותפת של סוכרת וחוסר שיניים מוחלט או השפעת אחד מהמצבים האלה לבד על הירידה הקוגניטיבית השתנו בין קבוצות גיל שונות: למבוגרים מגיל 65 עד 74 סוכרת וחוסר שיניים היו קשורים לתפקוד קוגניטיבי גרוע יותר וקצב מואץ של ירידה קוגניטיבית, בהשוואה לאלה ללא שני המצבים. בנוסף, חוסר שיניים קשור לתפקוד קוגניטיבי מופחת בקבוצה זו של גילאי 65 עד 74 וירידה קוגניטיבית מהירה יותר הן בקבוצה זו והן בקבוצה של גילאי 75 עד 84. קיום של מחלת הסוכרת עצמה תרם לירידה קוגניטיבית מהירה יותר רק בקבוצת גילאי 65 עד 74. התוצאות תומכות חלקית בהשערה כי התרחשות משותפת של סוכרת וחוסר שיניים מובילה לתפקוד קוגניטיבי גרוע יותר ולירידה קוגניטיבית מהירה יותר.

Wu B, Luo H, Tan C, et al. Diabetes, edentulism, and cognitive decline: A 12-year prospective analysis. J Dent Res 2023. doi: 10.1177/00220345231155825