מחברי המאמר מציינים, כי לא קיים גבול עליון להגדרת מצב הריפוי לאחר טיפול שורש בלתי ניתוחי (NSRCT). עם זאת, לדבריהם דינמיקת הריפוי לאחר ניתוח אנדודונטי נבדקה פחות. מחקרים שנערכו בעבר ערכו אנליזה רבת משתנים של השפעת גורמים שונים על הריפוי לאחר ניתוח אנדודונטי לטווח הקצר (שנה אחת) ולטווח הארוך (ארבע שנים ומעלה). במחקרים אלו נמצא כי התוצאה הסופית של המקרים בקבוצה שהוגדרה כבעלת ריפוי לא ודאי לאחר שנה, הייתה מגוונת מדי והביאה להוצאת הקבוצה הזו מהאנליזות הבאות. עם זאת, מקרים מקבוצת הריפוי הלא ודאי לאחר ארבע שנים נמצאו כסובלים מדלקת אשר אובחנה על בסיס הערכה היסטולוגית של ביופסיות הנלקחות מהאזור. מקרים אלה התבססו על טכניקות כירורגיות מסורתיות תוך שימוש במילוי של סב קצה השורש באמלגם (REF) או בסילוק הנגע ללא סתימה. עם זאת, עבודות מחקר אלו היוו את הבסיס לסיווג הרדיוגרפי הנפוץ ביותר בספרות המודרנית של תוצאות ניתוחים אנדודונטיים. בנוסף, דווח בספרות כי שיעור הריפוי של מיקרו כירורגיה אנדודונטית (EMS) לטווח הארוך נע בין 84 ל-93 אחוזים; עם זאת, בחישוב שיעורי הריפוי הדיווח על שיניים שנעקרו הינו שונה בעבודות שונות. חלק מהחוקרים רואים בעקירה תוצאה שלילית, גם אם העקירה נבעה משברי שורשים, חלקם שללו מקרים של עקירות מסיבות שאינן קשורות לניתוח, חלקם קבעו כי שיניים שנעקרו בגלל סיבות לא ידועות או לא קשורות לא יכללו במעקב, ואילו אחרים לא דיווחו לחלוטין על קיום שיניים שנעקרו. כל המצבים האלו מהווים לדעת החוקרים חלק מהסיבות להטרוגניות בתוצאות.
יתר על כן, מטה אנליזות שפורסמו לאחרונה ובחנו את התוצאות של מיקרו כירורגיה אנדודונטית, העלו כי שיעורי הריפוי עשויים לרדת בטווח הארוך (ארבע שנים). המחברים הציעו כי יתכן שלשיניים המטופלות באמצעות מיקרו כירורגיה יש נטייה להראות היפוך לא רצוי בריפוי לאורך זמן.
מטרה
המחקר הקבוצתי הרטרוספקטיבי הנוכחי בוצע על מנת:
1. להעריך את הריפוי בין 9-5 שנים ואת שיעורי ההישרדות של מיקרו כירורגיה אנדודונטית;
2. לזהות קשרים בין גורמים פרוגנוסטים ומצב הריפוי;
3. להשוות את התוצאות בטווח הקצר (בין שנה לשנתיים) עם התוצאות בטווח הארוך (9-5 שנים).
151 מתרפאים זכאים (עם 166 שיניים), שעברו מיקרו כירורגיה אנדודונטית בשנים 2010-2007, הוזמנו לבדיקת המשך. 85 מתרפאים (עם 94 שיניים) השתתפו במחקר. מצב ההישרדות והסיבות לעקירת כל השיניים נקבעו ושיעורי ההישרדות חושבו על ידי ניתוחי קפלן-מאייר. התוצאות נקבעו על בסיס ממצאים קליניים ורדיוגרפיים ונקשרו למשתנים פרוגנוסטיים פוטנציאליים באמצעות ניתוחי רגרסיה רבי משתנים. 32 שיניים נעקרו: 6 בעקבות כשל אנדודונטי, 20 מסיבות לא קשורות ו-6 מסיבות לא ידועות. התוצאות סווגו כשיניים שעברו ריפוי או שלא נרפאו.
ניתוח רב משתנים העלה, כי יחס הסיכון המותאם לכישלון היה גבוה פי 5.95 (95 אחוזים מרווח ביטחון 22.91-1.54) עבור שיניים שטופלו בחומר משקם לתקופת ביניים מאשר עם אגרגט של מינרל טריאוקסיד וגבוה פי 3.38 (95 אחוזים מרווח ביטחון 10.9-1.05) עבור שיניים ללא היסטוריה ידועה של טיפול בלתי ניתוחי חוזר. שיניים המסווגות כבריאות במעקב של שנה עד שנתיים נותרו בריאות גם בבדיקה של 9-5 שנים (45/48 שיניים); לשיניים עם ריפוי לא ברור היו תוצאות מגוונות בבדיקה לטווח ארוך.
מסקנות מחברי המאמר, הן כי מיקרו כירורגיה אנדודונטית מביאה לשיעור גבוה של ריפוי ארוך טווח (78.3 אחוזים, 72/92 שיניים) והישרדות (95.2 אחוזים). החומר אשר שימש למילוי קצה שורש השן וטיפול חוזר לא ניתוחי לפני ביצוע המיקרו כירורגיה האנדודונטית עשויים להשפיע על תוצאת הטיפול לטווח הארוך.