מחלת החניכיים הינה אחת המחלות הכרוניות הנפוצות ביותר התורמות לנטל העולמי של מחלות הפה. בנוסף לגורמי הסיכון המקובלים, כגון התפתחות מיקרוביום דיסביוטי, עישון טבק ושליטה גרועה על מדדי הסוכרת, ישנם מספר גורמי סיכון פוטנציאליים להתפתחות מחלות החניכיים. מחברי המאמר מציינים את השימוש באלכוהול כאחד מגורמי הסיכון הפוטנציאליים הללו. מחקרים קודמים הראו, כי שימוש רב באלכוהול עלול לשנות את מנגנוני ההגנה של המאכסן, הכוללים פגמים בתפקוד תאים נויטרופילים, מקרופאגים ותאי T. בדווח נוסף הוצע, כי למשתמשי אלכוהול כבדים יש רמות גבוהות של ציטוקינים פרו דלקתיים, כגון רמות בסרום של TNF-. בהתבסס על ההשפעות המערכתיות המזיקות הללו, אין זה מפתיע שצריכת אלכוהול לטווח ארוך קשורה עם שכיחות מוגברת של זיהומים. לדבריהם, נכון לעכשיו, ישנם כמה מחקרים בלבד שהתמקדו על תפקיד השימוש באלכוהול בהתפתחות או בהתקדמות מחלות החניכיים ותוצאות מחקרים אלה הינם סותרים.
מבין המחקרים המתמקדים בהתפתחות מחלות החניכיים, בחלקם לא נמצא דיווח על קשר עם צריכת אלכוהול בעוד שבאחרים דווח כי שימוש באלכוהול עשוי להיות קשור למחלת חניכיים המדווחת על ידי המתרפאים עצמם. החוקרים מציינים כי לאור הספרות הקיימת, עולה שאלה מרכזית וראשונית באם השימוש באלכוהול קשור להתפתחות של מחלות החניכיים. שאלה נוספת היא, באם התפתחות מחלות החניכיים תלויה בסוג מסויים של משקה אלכוהולי.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת לבדוק באם השימוש באלכוהול (כמות, תדירות ושימוש מעל מגבלת הסיכון) וסוג המשקאות האלכוהוליים קשורים להתפתחות כיסים בחניכיים לאורך תקופה של 11 שנים.
המחקר הנוכחי כולל תת אוכלוסייה של משתתפים בשני סקרים לאומיים בפינלנד (סקר הבריאות 2000 וסקר הבריאות 2011(. הסקרים אורגנו על ידי המכון הלאומי לבריאות ורווחה של פינלנד. הסקר הארצי הראשון שנערך בשנים 2001-2000 כלל 8,028 מבוגרים בגילאי 30 ומעלה בשיטת האשכול הדו-שלבי ומכלל המדגם השתתפו בסך הכל 6,335 מבוגרים (79 אחוזים) גם בבדיקות אורליות קליניות והחוקרים בדקו את מצב החניכיים של משתתפי המחקר בשני סקרי הבריאות. משתתפים אלו היו בגילאי 65-30, בעלי שיניים וחניכיים בריאות, ולא סבלו מסוכרת או מדלקת מפרקים שגרונית בשנת תחילת הסקר.
מדדי התוצאה של מצב החניכיים בשנת 2011 היו מספר השיניים עם כיסי חניכיים עמוקים (≥4 מ"מ) והימצאות של כיסי חניכיים עמוקים. החשיפה שנבדקה בשנת 2000 הייתה שימוש באלכוהול (כמות – גרם לשבוע, תדירות – כל סוג של אלכוהול או משקאות אחרים). יחסי שיעור ההיארעות (IRR) עם 95 אחוזים רווחי סמך נאמדו באמצעות מודל רגרסיה בינומית שלילית ומודל רגרסיה של פואסון.
נמצא כי בסך הכל, כמות השימוש באלכוהול או השימוש מעל מגבלת הסיכון בשנת 2000 הייתה קשורה באופן בלתי עקבי להתפתחות כיסי חניכיים (יחסי שיעור ההיארעות נעו בין 1.0-0.6). תדירות השימוש באלכוהול (כל אלכוהול או משקאות שונים) הייתה קשורה באופן בלתי עקבי עם קיום כיסים בחניכיים, אך נמצא קשר הפוך למספר השיניים עם כיסים בחניכיים. בקרב מעשנים, לא נמצאו קשרים ברורים בין אף אחת מהחשיפות והתוצאות. מצב דומה נמצא בקרב לא מעשנים, למעט הימצאות קשר הפוך בין תדירות השימוש באלכוהול לבין מספר השיניים עם כיסי חניכיים.
מסקנת מחברי המאמר היא, כי שימוש באלכוהול לא היה קשור באופן עקבי להתפתחות כיס החניכיים לאורך 11 שנים.
Sankaranarayanan R, Saxlin T, Knuuttila M, et al. Alcohol use and the development of periodontal pockets: An 11-year follow-up study. J Periodontol 2020; 91: 1621-1631