לדברי מחברי המאמר, עששת נותרה המחלה הכרונית הנפוצה ביותר הפוגעת בילדים בארצות הברית. בסקר בחינת הבריאות והתזונה הלאומי נמצא כי בשנים 2015 ו-2016, יותר מ-50 אחוזים מילדי ארצות הברית בגילאי 6 עד 11 סבלו מעששת, רובם קיבלו טיפול משקם (88 אחוזים), במקרים רבים באמצעות אמלגם או חומרים מרוכבים של שרף. אמלגם נמצא בשימוש מוצלח בארצות הברית במשך שנים רבות. למרות שמדינות אחרות הפסיקו את השימוש בו בשל חששות של רעילות סביבתית או מערכתית, האיגוד הדנטלי האמריקאי ומנהל המזון והתרופות בארצות הברית אישרו את בטיחות השימוש בו. במטה-אנליזה משנת 2020, הגיעו החוקרים למסקנה שהנתונים אינם מספיקים על מנת לתמוך בהשערה ששיקום עם אמלגם עלול לגרום לרעילות כלייתית בהשוואה לשימוש בשרף מרוכב. בינואר 2013, התוותה אמנת מינמטה דרכים להפחתת זיהום הכספית הסביבתי, כולל ההמלצה לבטל בהדרגה את השימוש באמלגם. 123 מדינות שהצטרפו לאמנה, כולל ארצות הברית ומדינות כמו נורווגיה ושוודיה, כבר השלימו הפסקה מוחלטת. יפן לא הוציאה איסור מוחלט אבל כמעט ביטלה את השימוש באמלגם רק על ידי התרת השימוש בו בקפסולות ועל ידי ביטול טיפול באמלגם כהטבה מכוסה של תכניות ביטוח בריאות. בשנת 2017 העביר האיחוד האירופי תקנה שכללה חובה לכל החברים לייצר תוכנית לאומית לפי שלבים להפחית את השימוש באמלגם, כשרצוי להפסיקו עד 2030. בארצות הברית, הצהרת מנהל המזון והתרופות המעודכנת משנת 2020 המליצה להימנע משימוש באמלגם במתרפאים הנמצאים בסיכון גבוה במיוחד לרעלת כספית, לרבות נשים הרות וילדים מתחת לגיל שש. כמו כן, שינוי של העדפות ההורים וההתקדמות בחומרי שיקום אסתטיים נתנו לרופאים יותר אינדיקציות להשתמש בשרף מרוכב. מעבר לסקרים, יש מעט נתונים זמינים על מנת לאשש שינויים בשימוש בחומרי שיקום מועדפים ברפואת השיניים לילדים בארצות הברית בעשור האחרון.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת להעריך את המגמות בשיקום באמצעות אמלגם ושרף מרוכב באוכלוסיית הילדים בעשור האחרון תוך שימוש בתביעות ביטוחים דנטליים, ולנתח את השינויים בשימוש באמלגם בהתייחס לגיל המתרפא, למין, המצב הסוציו-אקונומיSES) ) וסוג המטפל (רופא שיניים כללי לעומת רופא שיניים מומחה לטיפול בילדים).
החוקרים ניתחו תביעות מסחריות של ביטוחים דנטליים שנאספו בפריסה ארצית מינואר 2010 עד מרץ 2020 והשוו 505,994 שחזורים התואמים לקודים של הליכי טיפול באמלגם או בשרף וכוללים משטחי סתימות 1, 2 ו-3, תוך שימוש בנתונים עבור ילדים בגילאי 3 עד 12 וזיהוי 219,632 מתרפאים ייחודיים. לשם יישום רגרסיה לוגיסטית, נעשה שימוש במודלים כלליים של משוואות. באופן כללי נמצא, כי בנות היו בסבירות נמוכה יותר לקבל טיפול שכלל סתימות אמלגם מאשר בנים. עלייה של 20,000 דולר בהכנסה החציונית של משק הבית הייתה קשורה לירידה של 16 אחוזים בסיכויים לטיפול באמלגם. רופאי השיניים לילדים (אשר ביצעו 15.1 אחוזים מכלל השחזורים) לא היו בסבירות גבוהה להשתמש באמלגם כמו רופאי השיניים הכלליים (18.4 אחוזים). קיום של יותר משטחים בשחזור היה קשור בסבירות גבוהה יותר למיקום סתימת אמלגם. אחוז שחזורי האמלגם היה גבוה יותר בשנת 2010 (26.9 אחוזים) מאשר בשנים 2020-2011, והדפוס הזה חזר על עצמו בכמה מהשנים שנותחו. בדרך כלל, גיל המתרפא בעת שחזור האמלגם עלה עם הזמן.
מסקנה
לדעת מחברי המאמר, השימוש באמלגם נמצא במגמת ירידה, אשר הייתה החדה ביותר בשנת 2014. רופאי שיניים מומחים לילדים השתמשו פחות באמלגם מאשר רופאי שיניים כלליים ומתרפאים עם מצב סוציו-אקונומי גבוה יותר קיבלו פחות סתימות אמלגם.
Dentino FC, Yepes JF, Jones JE, et al. Amalgam or composite in pediatric dentistry: Analysis of private insurance claims data. J Am Dent Assoc 2023; 154(8): 705-714