מחברי המאמר מציינים, כי שיעורי ההישרדות של שתלים דנטליים הוערכו במספר מחקרי אורך ודווח שהם נעים בין 82 ל-99 אחוזים. למרות ששיעורי האוסאואינטגרציה נחשבים גבוהים, תוארו בספרות מספר סיבוכים לטווח קצר וארוך. בטווח הארוך, נצפה בשנים האחרונות כי שתלים העוברים אוסאואינטגרציה בהצלחה רגישים לקבוצה של מחלות סביב השתל הקשורות לביופילם דיסביוטי של חיידקים. שני המצבים שתוארו הם דלקת של הרירית סביב השתל ופריאימפלנטיטיס. בטווח הקצר, הגורם האטיולוגי העיקרי הקשור לכשל מוקדם של השתל הוא זיהום של פני השטח של השתל עם ביופילם של חיידקיים במהלך הניתוח. זיהום חיידקי הנוצר בעת החדרת השתל הינו הגורם העיקרי לכישלונות המוקדמים של שתלים, מצב שהינו קשה לטיפול בדרך כלל ונפתר רק באמצעות עקירת השתל. השימוש באנטיביוטיקה מניעתית ברפואת השיניים של שתלים שנוי במחלוקת, והפרוטוקולים העדכניים ביותר נוטים להמליץ על שימוש לטווח קצר בלבד ולפני החדרת השתלים. אחת ההצדקות הסבירות לשימוש במניעה אנטיביוטית היא העובדה, כי ניתוחי השתלה דנטליים נחשבים להליכים בסיכון גבוה להתפתחות של בקטרמיה חולפת. השימוש במשטרי אנטיביוטיקה לאחר הניתוח אינו שנוי במחלוקת, וכל הביקורות השיטתיות האחרונות של הספרות אינן ממליצות על סוג זה של טיפול. בשנת 2021 פרסמה האגודה הספרדית לשתלים (SSI) מדריך קליני לשימוש באנטיביוטיקה מערכתית ברפואת השיניים של שתלים, תוך המלצה על מתן מנה אחת (1 או 2 גרם) של אמוקסיצילין דרך הפה שעה אחת לפני הניתוח בכל סוגי הניתוחים של ההשתלות הדנטליים. מדריך זה קיבל בין הייתר את האישור המדעי של החברה הפורטוגזית להשתלות ואוסאואינטגרציה (SOPIO). לדעת המחברים, בהתחשב בהשפעה של טיפול אנטיביוטי מניעתי ברפואת השיניים של שתלים, חשוב להעריך את המשטרים השונים שאומצו כיום לשימוש באנטיביוטיקה סיסטמית בפורטוגל.
מטרה
במחקר זה נעשתה הערכה באם רופאי שיניים בפורטוגל משתמשים בדרך כלל באנטיביוטיקה מונעת בעת מיקום שתלים דנטליים. החוקרים ביצעו סקר חתך על בסיס משאל אינטרנטי שכלל 22 שאלות מחולקות לחמישה חלקים. החלק הראשון התמקד בפרטים דמוגרפיים, ניסיון בעבודה ומומחיות אקדמית, בעוד שהחלק השני והשלישי עסקו במתן מרשמים לאנטיביוטיקה לפני ואחרי הניתוח. החלק הרביעי והחמישי התמקדו במוטיבציה של רופאי השיניים לשימוש/הימנעות באנטיביוטיקה מניעתית ושימוש בפרוטוקול, בהתאמה. פרשנות הנתונים כללה ניתוח תיאורי וסטטיסטי והסקה באמצעות טבלאות צולבות. מתוך 204 שאלונים תקפים, לפחות אחד התקבל מכל עיר גדולה בפורטוגל, מצב שהבטיח את הכיסוי הלאומי של הסקר. רוב המשיבים אינם רופאי שיניים מומחים (72 אחוזים). 64 אחוזים מהנשאלים משתמשים תמיד באנטיביוטיקה מונעת, בעוד ש-29 אחוזים מאמצים זאת רק כאשר משתמשים באמצעי גרפט. רוב המשיבים השתמשו במשטרי אנטיביוטיקה גם לפני ואחרי הניתוח (55 אחוזים). אמוקסיצילין 875 מ"ג + חומצה קלבולנית 125 מ"ג היא האנטיביוטיקה הנרשמת ביותר (57 אחוזים). הפחתת הסיכון לזיהום לאחר הניתוח היא ההצדקה השכיחה ביותר לשימוש באנטיביוטיקה מונעת (60 אחוזים).
מסקנות
לדעת מחברי המאמר, התוצאות מדגישות שרוב הנשאלים אינם פועלים לפי ההנחיות הבינלאומיות המוסכמות לטיפול אנטיביוטי מונע בניתוחי השתלה דנטליים. רק 6.86 אחוזים מהנשאלים מצייתים להנחיה של אי רישום אנטיביוטיקה מונעת באופן שגרתי, מצב שצריך לשמש בסיס להגברת ההפצה של הנחיות אלו. לדברי המחברים, בעידן שבו רפואת שיניים מבוססת ראיות הינה בסיס חשוב ביותר לטיפול הקליני, מדאיג כי רק 32 אחוזים מהנשאלים הצדיקו את הבחירות שלהם לטיפול על סמך עדויות מהספרות המדעית.
Correia F, Ribeiro-Vidal H, Gouveia S, Faria Almeida R. Prescription of antibiotic prophylaxis in implant placement among Portuguese dentists: A web survey. Clin Oral Implants Res 2024; 35(2): 242-250