האילחוש המקומי נשען זה עשרות שנים על אותם חומרים עיקריים, ובראשם לידוקאין, ארטיקאין ומפיבקאין. למרות יציבות יחסית זו, מוקד החדשנות בשנים האחרונות עבר מפיתוח מולקולות חדשות לאופטימיזציה של החומרים הקיימים ואופן מתן. אחד הכיוונים המרכזיים בהקשר זה הוא השימוש בפורמולציות ממוזגות (buffered local anesthetics), שמטרתן לשפר את חוויית ההזרקה, להשפיע על מהירות תחילת הפעולה, ולנסות
בשנים האחרונות ניכרת ברפואת השיניים תזוזה ברורה מתפיסה של אילחוש אזורי רחב לגישה ממוקדת, המבקשת לאלחש את השן המטופלת בלבד ואת סביבתה המיידית, תוך הימנעות ככל האפשר מהרדמה נרחבת של השפה, הלחי והלשון. שינוי זה אינו רק טכני, אלא משקף תפיסה קלינית עדכנית: שליטה מספקת בכאב תוך מזעור הפגיעה התפקודית והתחושתית של המטופל. מבחינת החוויה
השנים האחרונות הביאו עמן האצה משמעותית בהטמעת מערכות ניווט דינמי ותבניות כירורגיות בכירורגיית שתלים. מערכות אלו מוצגות כפתרון המאפשר דיוק גבוה, הפחתת סיכונים ושיפור תוצאות אסתטיות ופונקציונליות. ואכן, הספרות העדכנית מצביעה על שיפור עקבי בדיוק ההשתלה לעומת טכניקה חופשית. עם זאת, לצד ההתקדמות, מתברר כי הפער בין התכנון הדיגיטלי לבין הביצוע הקליני לא נעלם, אלא
התפתחות טכנולוגיות ההדפסה התלת־ממדית בכירורגיית פה ולסת אפשרה ייצור שתלים מותאמים אישית (Patient-Specific Implants, PSI), המיוצרים בהתאם לאנטומיה הייחודית של המטופל. לצד היתרונות הברורים בתחום הדיוק והתאמה האנטומית, השאלה המרכזית העומדת כיום במוקד הספרות היא האם יתרונות אלו מתורגמים גם לשיפור בהישרדות השתלים, בהשוואה לשתלים קונבנציונליים¹². הספרות העדכנית מצביעה על שיעורי הישרדות גבוהים הן עבור
פרי-אימפלנטיטיס הפכה בעשור האחרון לאחת הבעיות הקליניות המשמעותיות ברפואת שתלים. העלייה המתמדת במספר השתלים הדנטליים הפעילים באוכלוסייה הביאה לעלייה גם בשכיחות הסיבוכים הביולוגיים סביבם. פרי-אימפלנטיטיס מוגדרת כדלקת של הרקמות סביב שתל דנטלי המלווה באובדן עצם תומכת מעבר לרימודלינג הפיזיולוגי הראשוני. בדומה למחלת חניכיים סביב שיניים טבעיות, הגורם האטיולוגי המרכזי הוא ביופילם חיידקי. לפיכך, השגת דה-קונטמינציה
הקשר בין פריודונטיטיס לסוכרת נחשב כיום לאחת הדוגמאות הבולטות לקשר בין מחלות אורליות למחלות סיסטמיות. בעשורים האחרונים, ובעיקר מאז שנת 2020, הצטברו עדויות מחקריות רבות המחזקות את ההבנה כי מדובר בקשר דו-כיווני מורכב שבו כל אחת מהמחלות משפיעה על הופעתה, חומרתה ומהלכה של השנייה. פריודונטיטיס היא מחלה דלקתית כרונית של הרקמות התומכות בשן הנגרמת כתוצאה
מעקב ארוך טווח הוא גורם מרכזי בהצלחת שיקום לסת שלמה על שתלים. בשנים הראשונות לאחר מסירת השיקום התוצאה הקלינית בדרך כלל יציבה, אך לאחר מספר שנות תפקוד עשויים להופיע סיבוכים ביולוגיים וטכניים. הסיבוך הביולוגי המאוחר המרכזי הוא פרי-אימפלנטיטיס. הצטברות פלאק סביב השתלים, בעיקר כאשר הניקוי סביב הבר מורכב, עלולה להוביל לדלקת סביב השתלים ולאובדן עצם
הצלחת שיקום לסת שלמה על שתלים אינה תלויה רק בשרידות השתלים עצמם אלא גם בתכנון הפרותטי והביומכני של השיקום. חלק משמעותי מהסיבוכים המתפתחים לאורך השנים נובע למעשה מטעויות תכנון מוקדמות. תכנון מדויק של מספר השתלים, פיזורם, המרחב הפרותטי והאוקלוזיה הוא תנאי מרכזי להצלחת השיקום. אחת הטעויות הנפוצות היא פיזור שתלים שאינו מספק תמיכה ביומכנית לשיקום.
שיקום לסת שלמה על שתלים באמצעות בר טיטניום הוא אחד הפתרונות הפרותטיים המבוססים והאמינים ברפואת השיניים השיקומית. מבנה הטיטניום מעניק קשיחות גבוהה למערכת השיקום ומאפשר חלוקת עומסים בין מספר שתלים. בשנים האחרונות ייצור ברים בטכנולוגיות CAD-CAM שיפר את הדיוק ואת ההתאמה הקלינית של המבנים הפרותטיים. למרות יתרונות אלו, ניסיון קליני ומחקרים ארוכי טווח מצביעים על
שיקום לסת שלמה על שתלים נחשב לאחד ההישגים המשמעותיים של רפואת השיניים השיקומית המודרנית. בעשור האחרון חלה התקדמות משמעותית בשילוב טכנולוגיות דיגיטליות בתכנון ובייצור שחזורים פרותטיים. מערכות CAD-CAM, סריקות אינטרה-אורליות ותכנון תלת-ממדי מאפשרים מעבר מתהליך אנלוגי מורכב ל-workflow דיגיטלי מדויק יותר. באמצעות טכנולוגיות אלו ניתן לתכנן את מיקום השתלים ואת המבנה הפרותטי באופן משולב, ולייצר
