העשור האחרון התאפיין במעבר מואץ לשחזורים מונוליטיים, בעיקר מזירקוניה רב־שכבתית וליתיום־דיסיליקט, בזכות חוזק, דיוק וזרימה דיגיטלית יעילה. לצד היתרונות, במקרים אסתטיים, ובעיקר בשיניים קדמיות, נשארת לעיתים תחושה של “שן נקייה אך שטוחה”: עומק אופטי מוגבל, מעבר אינסיזלי פחות חי, ופחות אפשרויות “אופי” לעומת ליירינג פורצלן קלאסי. על רקע זה הופיעו בשוק מערכות המכונות לעיתים “חרסינה
השימוש בלייזרים בכירורגיה של רקמות רכות בחלל הפה הפך שכיח, בעיקר בזכות המוסטזיס משופר, שדה ניתוחי נקי, ופוטנציאל לפחות כאב ובצקת לאחר הניתוח. יחד עם זאת, בניגוד לסקלפל “קר”, לייזר יוצר חתך באמצעות אינטראקציה פוטו-תרמית, ולכן עלול להותיר בשולי הדגימה “אזור נזק תרמי” (thermal damage zone) הכולל קרישה, דנטורציה של קולגן, ואובדן פרטים תאיים. כאשר
מחלות סביב שתלים הפכו לאתגר מרכזי ברפואת שיניים מודרנית, לא בגלל “כישלון השתל” במובן הקלאסי של אוסאואינטגרציה, אלא בגלל ניהול כרוני של דלקת, ביופילם וסביבת רקמות מורכבת לעיתים. בשנים 2023–2025 התחדדה מגמה: פחות “טכניקה אחת שמנצחת” ויותר עבודה על מערך מניעה־סיכון־תחזוקה־טיפול מדורג, עם דגש חזק על אחידות שפה קלינית והטמעת קווים מנחים. אבן דרך היא
לצד ההתפתחות הכירורגית־דיגיטלית, אחת המגמות הבולטות בשנים האחרונות היא חזרה ל“ביולוגיה של השתל”: כיצד פני השטח, החומרים וסביבת הרקמות הרכות משפיעים על יציבות מוקדמת, על תחזוקה ארוכת טווח ועל בחירת פרוטוקולים פחות פולשניים. כאן ה“חדש” מגיע מארבע חזיתות: טיפול פלזמה “כיסא־צד”, התבגרות הידע על שתלי זירקוניה, הרחבת האינדיקציות לשתלים קצרים כחלופה לפרוצדורות הרמת סינוס, ושימושים
בעשור האחרון המעבר מ“שתל ביד חופשית” לתכנון דיגיטלי מלא כבר אינו טרנד אלא סטנדרט עבודה מתרחב. החדשות המשמעותיות הן לא רק שיפור בכלים עצמם, אלא התכנסות של שלושה צירים: ניווט בזמן אמת (Dynamic Navigation), מערכות רובוטיות (Robotic CAIS) ושיטות רישום דיגיטלי מתקדמות לשיקום על גבי שתלים – במיוחד בשיקום לסת חסרת שיניים, שם דיוק
העיסוק האסתטי של רופאי שיניים באיזור הפנים עבר בעשור האחרון מהתמקדות ב“חיוך לבן וישר” לתפיסה אורו־פציאלית מלאה: שיקום דנטלי איכותי נראה אחרת כאשר השפתיים אינן נתמכות, כאשר מרכז הפנים שקוע, או כאשר דינמיקת השרירים סביב הפה “מושכת” את החיוך באופן שמדגיש אסימטריה. בהקשר זה, הטיפולים העדכניים אינם חומר חדש אחד, אלא אסטרטגיה: תכנון מדורג, שילוב
למרות שחלל הפה נגיש לבדיקה, סרטן הפה (בעיקר OSCC) עדיין מתגלה לא פעם בשלב מאוחר. בעשור האחרון הוצעו “עזרי אבחון” רבים, אך העדכון החשוב ביותר לרופא השיניים הכללי הוא הבהרת התפקיד של רובם: הם עשויים לשפר טריאז’/תיעוד/בחירת אתר דגימה ומעקב אחר נגעים טרום־ממאירים (OPMD), אך אינם מחליפים את מסלול האבחון התקני. הנחיות ה-ADA מדגישות שבנגע
רפואת שיניים קהילתית בבריטניה (Community Dental Services; CDS) מיועדת בעיקר לאוכלוסיות שמערכת המרפאות הכלליות מתקשה לשרת: מטופלים עם מוגבלויות ומחלות רקע מורכבות, צורך בסדציה/הרדמה כללית, תלות תפקודית, חרדה קיצונית, חסמי ניידות ושפה, וכן ילדים ומבוגרים בסיכון גבוה. באנגליה, שבה אין “רישום” קבוע לרופא שיניים כמו ברפואת משפחה, הרציפות הטיפולית נוטה להיות שברירית יותר, ובקבוצות פגיעות
סריקה אינטרא-אורלית דיגיטלית הפכה לכלי מרכזי במרפאת השיניים המודרנית, והיא משמשת למגוון יישומים החל מתכנון שיקומים ועד יישור שיניים. עם זאת, איכות הסריקה תלויה במידה רבה בטכניקת העבודה של הרופא ובהבנת מגבלות הטכנולוגיה. מחקר חדשני שפורסם בינואר 2025 ב-Journal of Esthetic and Restorative Dentistry זיהה לראשונה באופן שיטתי את כלל סוגי שגיאות הסריקה, תוך
הספרות בנושא סיבוכים אוקולריים/אורביטליים בהקשר של השתלות בלסת העליונה נותרת דלה יחסית ברמת הראיות: רוב הדיווחים הם דיווחי מקרה או סדרות קטנות, ולכן קשה להפיק שכיחות מדויקת או מודלי סיכון “קשיחים”. למרות זאת, בשנים 2024–2025 ניכרת מגמה ברורה של איסוף וארגון ידע: מיפוי שיטתי של כל הספקטרום האופתלמולוגי סביב פרוצדורות דנטליות, ושכלול ההבנה הרב־תחומית
