התפתחות חומרי ה־all-ceramic שינתה לא רק את בחירת החומר אלא גם את עבודת מעבדת השיניים. אם בעבר תהליך הייצור התבסס במידה רבה על מטבע, מודל גבס, שעווה, השקעה ושריפה ידנית של שכבות חרסינה, כיום חלק גדול מן השחזורים עובר מסלול דיגיטלי: סריקה, תכנון CAD, כרסום או הדפסה, טיפול תרמי ולבסוף צביעה, ליטוש או layering. המעבדה
המונח all-ceramic כבר אינו מתאר משפחה אחת של חומרים אלא רצף רחב של קרמיקות בעלות הרכב, מבנה גבישי ותכונות מכניות שונות. בעשור האחרון השתנה מרכז הכובד משחזורים דו-שכבתיים – ליבה חזקה שעליה חרסינה אסתטית – לשחזורים מונוליתיים המיוצרים ב-CAD/CAM. המעבר הפחית משמעותית תופעות של chipping של חרסינת הציפוי, אפשר הכנות שמרניות יותר וקיצר את תהליך הייצור. עם זאת, הבחירה
סקירת ספרות עדכנית על דיוק, מגבלות ומשמעות קלינית של טכנולוגיות סריקת פנים תלת־ממדית ההתפתחות המהירה של סריקות פנים תלת־ממדיות מציבה בפני רופא השיניים שאלה מעשית מאוד: האם לצורך שילוב הפנים ב־workflow הדיגיטלי נדרשת מערכת ייעודית ומקצועית, או שסמארטפון המצויד בחיישני עומק ובאפליקציה מתאימה מסוגל לספק מידע מדויק דיו? לפני מספר שנים התשובה הייתה ברורה
סקירת ספרות עדכנית על Digital Smile Design, שילוב נתוני הפנים והראיות ליתרון קליני ואסתטי המעבר מצילום דו־ממדי של החיוך לסריקה תלת־ממדית של הפנים נראה לכאורה כשלב טבעי בהתפתחות רפואת השיניים האסתטית. אם בעבר תוכנן השיקום בעיקר על סמך השיניים, מודלים, צילומים וקווי ייחוס דו־ממדיים, כיום ניתן לשלב סריקה אינטראורלית וסריקת פנים בתוך מטופל וירטואלי, ולתכנן
סקירת ספרות עדכנית על שילוב סריקות פנים, סריקות אינטראורליות והדמיה תלת־ממדית בתכנון הטיפול הרעיון של “Virtual Patient” מלווה את רפואת השיניים הדיגיטלית כבר יותר מעשור. המטרה היא ליצור ייצוג תלת־ממדי של המטופל המשלב בתוך מערכת קואורדינטות אחת מידע שמקורו בסריקה אינטראורלית, בסריקת פנים ולעיתים גם ב־CBCT ובנתוני תנועת הלסת. כבר ב־2015 תיארו Joda ו־Gallucci שילוב
ציפויי חרסינה (Ceramic Veneers) נחשבים כיום לאחד הטיפולים השמרניים והצפויים ביותר ברפואת השיניים האסתטית. סקירות שיטתיות ומחקרים קליניים ארוכי טווח מדווחים בדרך כלל על שיעורי הישרדות גבוהים, לרוב מעל 90% לאחר שנים רבות של מעקב, ובחלק מהסקירות אף סביב 95% לאחר עשר שנים [1–3]. עם זאת, הצלחת הטיפול אינה תלויה רק באיכות הקרמיקה, אלא בראש
הלבנת שיניים נותרת אחת הפרוצדורות הקוסמטיות המבוקשות ביותר, אך כניסתה של רפואת שיניים דיגיטלית לשגרת הקליניקה מחייבת לבחון אותה מחדש. כשהמטופל מגיע כיום עם ציפיות שעוצבו על ידי פילטרי מדיה חברתית וסימולציות מבוססות בינה מלאכותית, הפרוצדורה אינה עוד אירוע בודד – היא שלב מוגדר בתוך מסלול תכנוני שלם. השאלה אינה
הלבנת שיניים מהווה כיום אחד הכלים השמרניים המרכזיים ברפואת שיניים אסתטית. עם זאת, בעידן שבו מטופלים רבים נושאים בפיהם שחזורים אסתטיים קיימים, ובמיוחד שחזורים המיוצרים בטכנולוגיות CAD/CAM, הערכת תוצאות ההלבנה אינה יכולה להתבסס עוד על השן הטבעית בלבד, אלא מחייבת התייחסות אינטגרטיבית לכלל החומרים המצויים בפה. הספרות העדכנית מצביעה באופן עקבי על כך שהשפעת חומרי
העיסוק האסתטי של רופאי שיניים באיזור הפנים עבר בעשור האחרון מהתמקדות ב“חיוך לבן וישר” לתפיסה אורו־פציאלית מלאה: שיקום דנטלי איכותי נראה אחרת כאשר השפתיים אינן נתמכות, כאשר מרכז הפנים שקוע, או כאשר דינמיקת השרירים סביב הפה “מושכת” את החיוך באופן שמדגיש אסימטריה. בהקשר זה, הטיפולים העדכניים אינם חומר חדש אחד, אלא אסטרטגיה: תכנון מדורג, שילוב
תקציר בוטולינום טוקסין (בוטוקס) הוא אחד הטיפולים הפופולריים ביותר ברפואת שיניים אסתטית וכולל מגוון שימושים, במיוחד בהפחתת קמטים ועיכוב פעולתם של שרירים בעייתיים כמו אלה האחראים לברוקסיזם או לעיוותים אסתטיים אחרים בפנים. עם זאת, בשנים האחרונות פפטידים ביואקטיביים הפכו לאופציה מעניינת וחדשנית ברפואת שיניים אסתטית. פפטידים אלו הם חומצות אמינו קצרות, אשר יכולות לשפר את
