ההרדמה המקומית היא כלי מרכזי ברפואת שיניים מודרנית, המאפשרת ביצוע טיפולים ללא כאב ושיפור חוויית המטופל. אף שמדובר בפרוצדורה שגרתית, השימוש בה כרוך בשאלות אתיות משמעותיות. מעבר להבנה פרמקולוגית של החומר המאלחש, מוטלת על רופא השיניים אחריות ערכית לשקיפות, זהירות ואיזון בין נוחות לטובת המטופל לבין בטיחותו. עקרון ההסכמה מדעת מהווה יסוד אתי ראשון במעלה.
ההרדמה המקומית היא אחד היסודות החשובים ביותר ברפואת שיניים מודרנית. מאז הכנסת הלידוקאין לשימוש קליני בשנות ה־40 של המאה ה־20, נחשבת ההזרקה המקומית לכלי הבטוח והנפוץ ביותר לשליטה בכאב. עם זאת, בעשורים האחרונים התפתחו טכנולוגיות חדשות וטכניקות מתקדמות שנועדו לשפר את יעילות ההרדמה, להפחית את הסיכון לסיבוכים ולשדרג את חוויית המטופל. מטרת סקירה זו היא
הבחירה בחלקי־על (suprastructures) היא שלב קריטי בשיקום נשלף הנתמך על גבי שתלים. מבין האפשרויות, Ball attachments נחשבים לפתרון ותיק, פשוט ואמין, כל עוד משלבים תכנון ביומכני מדויק והדרכת תחזוקה. נקודת המוצא היא הערכה אנטומית ותפקודית: נפח העצם, מיקום/זווית השתלים, יחס הסגר ודפוסי העמסה. Ball attachments מתאימים כאשר נדרשת מערכת פשוטה בתחזוקה “עם דרישה סבירה ליציבות
העשור האחרון מתאפיין בהטמעת טכנולוגיות תקשורת מתקדמות ברפואה בכלל וברפואת השיניים בפרט. מגפת הקורונה האיצה את המעבר למודלים של רפואה מרחוק (Telehealth), ומתוך כך התפתח גם תחום ה־Teledentistry. אחד היישומים המרכזיים בתחום זה הוא Triage מרחוק – תהליך מיון ראשוני באמצעות אמצעים דיגיטליים, שנועד להעריך את דחיפות התלונה ולסייע בקבלת החלטה האם יש צורך בביקור
משבר רפואת השיניים במערכת הציבורית הבריטית (NHS) הפך בשנים האחרונות לסמל לבעיות רחבות-היקף של שירותי בריאות דנטליים במדינות רבות. הציבור מתמודד עם זמני המתנה ארוכים, גישה מוגבלת לטיפולים חיוניים והעמקת פערים, אולם מחקר עדכני וחשוב הדגיש ממד נוסף, סמוי יחסית אך קריטי: ההשלכות הפסיכולוגיות והנפשיות של המשבר על צוותי רפואת השיניים עצמם. הדיון הציבורי
בעשור האחרון רפואת השיניים עוברת האצה דיגיטלית, ושילוב Chairside CAD/CAM במרפאה—סורק אינטראאורלי, תכנון ממוחשב וכרסומת שולחנית—מאפשר הכנה, ייצור והדבקה של שחזורים קבועים בביקור יחיד. התועלת הקלינית והניהולית כוללת קיצור זמני טיפול, הפחתת תלות במעבדה, ושיפור חוויית המטופל, תוך שיפור עקביות התוצאה הודות לזרימות עבודה דיגיטליות וחומרים מתקדמים. היקף שימוש בארה״ב ובאירופה. נכון ל-2024–2025 אין גוף
מחרטות יבשות ורטובות הן שתי טכנולוגיות מרכזיות בשרשרת ה־CAD/CAM הדנטלית. ההבדלים ביניהן נוגעים לא רק לאופן הפעולה, אלא גם לסוגי החומרים שניתן לעבד, לדיוק פני השטח, לתחזוקה השוטפת, לעלויות ול־Workflow הקליני. מאמר זה סוקר את השיקולים המרכזיים שיש לקחת בחשבון בבחירה בין שתי האפשרויות. הכרסום היבש מתאים במיוחד לזירקוניה פרה־סינטרית, PMMA וחומרים מרוכבים. היתרון הגדול
תהליך הסינטור הוא שלב קריטי בייצור שחזורים מזירקוניה. בשלב זה מתבצע חימום הדרגתי של הכתרים או הגשרים לטמפרטורות גבוהות (בין 1450–1600°C) כדי להגיע לצפיפות מרבית, חוזק מכני גבוה ושקיפות אופטית. תנור סינטור איכותי יכול לעשות את ההבדל בין שיקום מדויק, חזק ואסתטי לבין תוצאה בינונית ואף כושלת. שיקולים עיקריים בבחירת תנור סינטור 1. טווח טמפרטורות
יכולת לזהות עששת בשלב מוקדם היא מרכיב קריטי בטיפול מונע ובשמירה על שיניים טבעיות לאורך זמן. עד לאחרונה התבסס האבחון בעיקר על כישורי ההתבוננות של רופא השיניים בצילומי רנטגן ובבדיקה קלינית, תהליך שתלוי מאוד בניסיון ובשונות אישית, וחשוף לסיכון של פספוס או אבחון יתר. בשנים האחרונות פותחו מערכות מתקדמות המבוססות על בינה מלאכותית (AI), המסוגלות
שיניים צהובות או חומות בילדות אינן תוצאה של הזנחה בלבד. במקרים רבים מקורן בפגיעה התפתחותית מוקדמת בתהליך המינרליזציה של האמייל או הדנטין, הגורמת להיפומינרליזציה או להיפופלזיה. מצבים אלה יכולים לנבוע ממחלות ילדות קשות, מחסור תזונתי, חשיפה לטטרציקלינים בתקופת ההריון או בילדות המוקדמת, צהבת ילודים קשה ואף ממחלות גנטיות נדירות כגון amelogenesis imperfecta ו-dentinogenesis imperfecta.
