הפרעת הספקטרום האוטיסטי וסיכון למחלת החניכיים

הפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD) הינה הפרעה התפתחותית עצבית של הילדות, המאופיינת בדרגות שונות של התפתחות הדיבור, הפרעות בסוציאליזציה, בתחומי עניין צרים ודפוסי התנהגות סטריאוטיפיים. מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת גדל מספר המקרים של ASD ובסקירת הספרות הוערך כי השכיחות של ASD הינה כ-1.5 ל-100. האטיולוגיה של ASD היא ככל הנראה רב-גורמית וכוללת גם גורמים גנטיים וגם לא-גנטיים וגורמים סביבתיים. הטיפול הרפואי ב-ASD מוגבל לטיפול בהתרחשות המשותפת של הפרעות ההתנהגות או מחלות רפואיות נלוות ולא את ה-ASD עצמו. מחקרים רבים שנערכו מצאו שילדים עם ASD נוטים יותר למגוון של הפרעות נוירולוגיות, בעיות במערכת העיכול, הפרעות מטבוליות וחריגות חיסוניות. מעקב מוקדם ומתמשך על המחלות הנלוות המשפיעות על איכות החיים והתפקוד היא קריטית לטיפול בסובלים מ-ASD. עדויות מצביעות על כך שמספר גורמים, כולל העדפות תזונה לקויות, חוסר יכולת לדאוג לעצמם, התנהגויות או תרופות הפוגעות בעצמם והגברת החסמים בפני שירותי בריאות הפה, מובילים אנשים עם ASD להיות רגישים יותר לבריאות פה ירודה יותר מאשר האוכלוסייה הכללית. במחקר של 61 מתרפאים עם ASD שהיו בגילאי 6 עד 16, גילו החוקרים שלילדים אלו היו מספרים גבוהים משמעותית של עששת, שיניים חסרות או עם סתימות מאשר ילדים תואמי גיל ומין ללא אבחנה של ASD. בדיקה מלאה של הפה והחניכיים העלתה, כי ל-59.0 אחוזים מהילדים עם ASD הייתה היגיינת פה לקויה, ולרוב (97.0 אחוזים) הייתה דלקת חניכיים. באופן דומה, מחקר חתך עם 96 ילדים עם ASD גילה כי 41.7 אחוזים מהילדים סבלו מעששת ו-83.3 אחוזים סבלו מדלקת חניכיים. יתר על כן, לילדים עם ASD הייתה היגיינה לקויה, ואחוז משמעותי מהם לא שיתף פעולה עם טיפולי שיניים.

על פי מחקרים בעבר, מחלת החניכיים הינה הגורם המוביל לאובדן שיניים בקרב מבוגרים. מחקר עם מדגם גדול מבוסס אוכלוסייה של מתבגרים ומבוגרים צעירים בדרום ברזיל דיווח כי שכיחות מחלת החניכיים נעה בין 18.2 אחוזים לבין 72.0 אחוזים בקרב בעלי ASD בגילאי 19-14 ו-29-24, בהתאמה, ובנוסף לכך נוכחות מחלת החניכיים הייתה קשורה לגיל, למצב סוציואקונומי ולקיום אבנית. מתרפאים עם אבחנה של ASD נחשבים יותר למחלות הפה. עם זאת, למיטב ידיעתם של מחברי המאמר, אף מחקר קודם לא חקר את הסיכון של מחלת החניכיים בקרב מתבגרים עם ASD.

 

מטרה

המחברים השתמשו במסד נתונים מחקריים מביטוח הבריאות הלאומי של טייוואן (NHIRD) לחקר הקשר בין ASD של מתבגרים לבין התפתחות מחלת החניכיים. הם שיערו שמתרפאים עם ASD נוטים יותר לפתח מחלת חניכיים מאוחר יותר בחייהם מאשר אלה שלא אובחנו עם .ASD הם ניתחו נתונים שהתקבלו ממאגרי המחקר מ-2001 עד 31 בדצמבר 2011 של ביטוח הבריאות הלאומי של טייוואן על 3,473 מתבגרים עם ASD ו-34,730 תואמי גיל ומין אנשים ללא אבחנה של ASD, לשם זיהוי מצבי מחלת החניכיים. מתבגרים עםASD  היו בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח מחלת חניכיים בעת המעקב מאשר אלה שלא אובחנו עם המחלה. הממצאים נשארו עקביים בתת-אנליזות מרובדות לפי מין ולקות אינטלקטואלית. לבני אדם עם ASD מחלת החניכיים הופיעה בגיל ממוצע מוקדם יותר מאלה שלא אובחנו עם ASD, 17.9 לעומת 21.86 ± 2.28 שנים.

 

מסקנות

לדברי החוקרים, ASD הינו גורם סיכון עצמאי להתפתחות מחלת החניכיים וההשלכות המעשיות של המחקר הן כי יש לעקוב מקרוב אחר בריאות הפה בקרב מתבגרים עם ASD ולחקור בעתיד את הפתוגנזה המשותפת בין מחלת החניכיים לבין ASD.

 

Tsai SJ, Hsu JW, Huang KL, et al. Autism spectrum disorder and periodontitis risk: A cohort study of 38,203 adolescents. J Am Dent Assoc 2023. doi.org/10.1016/j.adaj.2023.02.020