פלואוריד (F) משמש מזה זמן רב כטיפול לבקרה ומניעה של נגעי עששת. למרות זאת, העלייה בשכיחות הפלואורוזיס בשיני ילדים, המיוחסת לבליעה מוגזמת של F במהלך התפתחות השן, זכתה לאחרונה לתשומת לב הולכת וגוברת בשנים האחרונות. מחברי המאמר מדגישים כי פלואורוזיס שלדי, שהינו מצב חמור המשפיע על בני אדם מבוגרים ונגרם כתוצאה מבליעה כרונית של כמויות גדולות של פלואוריד במשך שנים רבות בתקופות של היווצרות העצם ו/או היווצרות מחדש, נחקר פחות טוב. הכמות הכוללת של פלואוריד הנבלעת היא הגורם החשוב ביותר הקובע את המהלך הקליני של פלואורוזיס. בקרב מבוגרים, המקורות החשובים ביותר לחשיפה לפלואוריד הינם דיאטה (כולל מים) ונוכחות של פלואוריד באוויר באזורים עירוניים ממקורות של תעשייה, כגון ייצור ושימוש בדשני פוספט ועפרות פוספט, כמו גם אלומיניום, פלדה ומתקני ייצור אחרים של מתכות.
משחות שיניים עשויות להיות מקור פוטנציאלי נוסף לצריכת פלואוריד בקרב מבוגרים, בתלות בריכוז וכמות פלואוריד כמו גם משטר השטיפה ומשך ההברשה. ההמלצה הקיימת לא לשטוף את הפה לאחר ההברשה, שאושרה על ידי ארגונים רבים כגון ארגון בריאות הציבור באנגליה (PHE, 2017), מגדילה את כמות הפלואוריד הנשמרת בפה וכתוצאה מכך אף נבלעת. בהתחשב בקשיים במדידת החשיפה של הפרט לפלואוריד מכל המקורות, הציע ארגון הבריאות העולמי [WHO 1994] את השימוש בסָמָנִים ביולוגיים של פלואוריד כגישה חלופית לפיקוח על צריכה ביולוגית של פלואוריד. דוגמאות מגורמים ביולוגיים, כגון שיניים, עצם, ציפורניים, שיער, דם ורוק, הועילו לאומדן החשיפה לפלואוריד. ריכוזי פלואוריד בנוזלי גוף (כגון: שתן, פלזמה, סרום, רוק) הינם כנראה הסמנים העכשוויים המתאימים ביותר עבור הערכת חשיפות לפלואוריד לאחרונה. לעומת זאת, שיער וציפורניים (מהרגליים והידיים) עשויים להיות שימושיים למדידת החשיפה לאורך תקופות זמן ארוכות יותר. לדברי המחברים, אין עד כה מסקנות נחרצות העשויות להצביע על אלו מהסמנים הביולוגיים שהינם המדדים המתאימים ביותר של ניצול פלואוריד והצטברותו בגוף. הם מציינים כי לאחרונה חקרו את ערכם של ביו מרקרים שונים של פלואוריד בשתי קבוצות של ילדים החיים באזורים בניגריה עם ריכוזי פלואוריד נמוכים וגבוהים במי השתייה, בהתאמה. הפרשת פלואוריד יומית בשתן וריכוזי פלואוריד בפלזמה, רוק שלם, שיער ובציפורניים נמדדו ויוחסו לערכים הכוללים של צריכת פלואוריד מדי יום. הערכים של פלואוריד בשתן, פלואוריד בפלזמה ובציפורן הרגל היו בקורלציה חיובית מאוד עם הצריכה היומית של פלואוריד ואילו המתאמים המקבילים לציפורניים בידיים, רוק ושיער היו פחות משמעותיים.
מטרה
המחקר הנוכחי בחן את יחסי ריכוזי פלואוריד בסמנים ביולוגיים של חשיפה לפלואוריד כולל פלזמה, רוק, שיער, ציפורני הידיים והרגליים, והפרשה יומית של פלואוריד בשתן עם צריכת הפלואוריד היומית הכוללת בקרב מבוגרים.
החוקרים ביצעו הערכה של הצריכה היומית הכוללת של פלואוריד בקרב 60 מבוגרים בריאים, בני 20 ומעלה; 31 גרו באזור עם ריכוז נמוך של פלואוריד במים ו-29 באזור פלואוריד גבוה במים של ניגריה. כל המתנדבים סיפקו לפחות מדגם של סמן ביולוגי אחד מהרשימה שלעיל והשלימו שאלון להערכת צריכת פלואוריד מהתזונה ובליעת משחת השיניים. צריכת הפלואוריד היומית הכוללת, הפרשת פלואוריד בשתן וריכוזי פלואוריד של סמנים ביולוגיים היו גבוהים באופן מובהק מבחינה סטטיסטית באזור המים עם הריכוז הגבוה של פלואוריד לעומת האזור הנמוך. היו קורלציות חיוביות מובהקות סטטיסטית בין צריכת פלואוריד יומית כוללת להפרשת פלואוריד בשתן, פלואוריד בפלזמה, ברוק שלם לאחר צום ובשיער. המתאם החיובי המשמעותי סטטיסטית בין צריכת פלואוריד יומית כוללת לבין פלואוריד בציפורני היד והרגל היה מתון.
מחברי המאמר מסכמים כי המחקר הנוכחי הצביע על התועלת במדדי הפרשת פלואוריד בשתן במשך 24 שעות, כמו גם בריכוז פלואוריד בפלסמה, רוק שלם לאחר צום ושיער כסמנים ביולוגיים של חשיפה עכשווית או תת כרונית לפלואוריד בקבוצות מבוגרים. עם זאת, נראה כי אין לסמנים אלו את הרגישות ההכרחית לחיזוי חשיפת פלואוריד בקרב בני אדם בודדים.
Idowu OS, Duckworth RM, Valentine RA, et al. Biomarkers for the assessment of exposure to fluoride in adults. Caries Res 2021; 1:1-9