עדכונים ברפואת שיניים

ציפויים קרמיים (veneers) מהווים כיום אחד מהנדבכים המרכזיים של הרפואה השיניים האסתטית. שיעורי ההישרדות המדווחים בספרות נעים בין 85% ל-97% לאחר עשר שנים, אולם הספרות המדעית של השנים האחרונות שופכת אור חשוב על מאפייני הכשלונות, הגורמים להם ועל פרוטוקולי מניעה מבוססי ראיות. מאמר זה סוקר את הממצאים המשמעותיים ביותר מהספרות הבין-לאומית בנושא זה. מטא-אנליזה של

שנים ארוכות נחשב הטיפול בשן קבועה בלתי-בשלה עם נמק מוחי לאחד האתגרים הקשים באנדודונטיה: דפנות שורש דקות כנייר, אפיקס פתוח ומרחב תעלה עצום הפכו כל ניסיון אפיקסיפיקציה קלאסית לפשרה מאולצת. הפרדיגמה השתנתה מהותית עם הופעת ה-REP – Regenerative Endodontic Procedures, שהציעה תפנית מחשבתית: לא לאטום את החלל ולשלל ממנו את עתידו הביולוגי, אלא לגייס את

הגישה המסורתית לאיתור סרטן הפה מבוססת על זיהוי קליני של נגעים והפניה לביופסיה. עם זאת, גישה זו מוגבלת בזיהוי מוקדם של תהליכים נאופלסטיים, במיוחד כאשר השינויים המורפולוגיים מינימליים. על רקע זה מתפתחת גישה מבוססת ביולוגיה מולקולרית. סרטן הפה מתפתח כתהליך רב־שלבי הכולל שינויים גנטיים ואפיגנטיים. תהליך זה עשוי להתרחש גם ברקמות הנראות תקינות, תופעה המכונה

סרטן חלל הפה ממשיך להוות אתגר קליני משמעותי, בעיקר בשל אבחון מאוחר המוביל לפרוגנוזה ירודה. למרות התקדמות בטיפולים, שיעורי ההישרדות לחמש שנים נותרים בינוניים, כאשר הפער בין גילוי מוקדם למאוחר ניכר (10). בתוך מציאות זו, מרפאת השיניים מהווה נקודת מפתח לאיתור מוקדם, שכן חלק גדול מהמטופלים מבקר בה באופן שגרתי. הבדיקה הקלינית, הסתכלות שיטתית ומישוש,

הטיפול השתלי המודרני נשען יותר ויותר על רצף דיגיטלי מלא הכולל סריקה אינטראורלית, הדמיית CBCT, תכנון כירורגי ופרותטי ותקשורת ממוחשבת עם המעבדה. בשנים האחרונות חלו עדכונים משמעותיים בתפקידן של תוכנות הניהול (PMS), אשר התפתחו ממערכות אדמיניסטרטיביות לכלי מרכזי בניהול המידע הקליני. עדכונים אלו מאפשרים חיבור בין מקורות נתונים שונים ויצירת רצף טיפולי מסודר יותר, אך

השימוש בשתלים קצרים עבר בשנים האחרונות שינוי משמעותי: מפתרון שנחשב בעבר לפשרה במצבי חסר עצם, לאפשרות טיפולית מבוססת ראיות במקרים נבחרים. ההגדרה המקובלת מתייחסת לרוב לשתלים באורך עד 8 מ״מ, כאשר שתלים באורך עד 6 מ״מ מוגדרים לעיתים כשתלים קצרים מאוד או אולטרה־קצרים. עיקר העניין המחודש בתחום אינו נובע רק מן הרצון להימנע מהרמות סינוס

הרמת רצפת הסינוס המקסילרי ממשיכה להוות אבן יסוד בשיקום אזורים אחוריים בלסת העליונה עם חסר גרמי. עם זאת, בעשור האחרון חל שינוי משמעותי בתפיסה הביולוגית והקלינית של הפרוצדורה, ובעיקר בבחירת חומרי ההשתלה. אם בעבר העצם האוטוגנית נחשבה לתקן המרכזי, הרי שכיום השימוש בחומרי השתלה חלופיים, בעיקר xenografts וחומרים סינתטיים, הפך לנפוץ ואף מבוסס ראיות. עצם

הלבנת שיניים נותרת אחת הפרוצדורות הקוסמטיות המבוקשות ביותר, אך כניסתה של רפואת שיניים דיגיטלית לשגרת הקליניקה מחייבת לבחון אותה מחדש. כשהמטופל מגיע כיום עם ציפיות שעוצבו על ידי פילטרי מדיה חברתית וסימולציות מבוססות בינה מלאכותית, הפרוצדורה אינה עוד אירוע בודד – היא שלב מוגדר בתוך מסלול תכנוני שלם. השאלה אינה

הלבנת שיניים מהווה כיום אחד הכלים השמרניים המרכזיים ברפואת שיניים אסתטית. עם זאת, בעידן שבו מטופלים רבים נושאים בפיהם שחזורים אסתטיים קיימים, ובמיוחד שחזורים המיוצרים בטכנולוגיות CAD/CAM, הערכת תוצאות ההלבנה אינה יכולה להתבסס עוד על השן הטבעית בלבד, אלא מחייבת התייחסות אינטגרטיבית לכלל החומרים המצויים בפה. הספרות העדכנית מצביעה באופן עקבי על כך שהשפעת חומרי

מערך עיקור תקין במרפאת שיניים אינו מתמצה בבחירת אוטוקלאב, אלא מהווה מערכת תהליכית שלמה. אמינותו תלויה ברצף של שלבים — החל מניקוי המכשור ועד לאחסונו — וביכולת לבקר כל אחד מהם באופן שיטתי. הבסיס הוא תכנון נכון של זרימת העבודה. יש להקפיד על תנועה חד-כיוונית של המכשור: אזור מזוהם → ניקוי → אריזה → עיקור