הקשר בין פריודונטיטיס לסוכרת נחשב כיום לאחת הדוגמאות הבולטות לקשר בין מחלות אורליות למחלות סיסטמיות. בעשורים האחרונים, ובעיקר מאז שנת 2020, הצטברו עדויות מחקריות רבות המחזקות את ההבנה כי מדובר בקשר דו-כיווני מורכב שבו כל אחת מהמחלות משפיעה על הופעתה, חומרתה ומהלכה של השנייה. פריודונטיטיס היא מחלה דלקתית כרונית של הרקמות התומכות בשן הנגרמת כתוצאה
מעקב ארוך טווח הוא גורם מרכזי בהצלחת שיקום לסת שלמה על שתלים. בשנים הראשונות לאחר מסירת השיקום התוצאה הקלינית בדרך כלל יציבה, אך לאחר מספר שנות תפקוד עשויים להופיע סיבוכים ביולוגיים וטכניים. הסיבוך הביולוגי המאוחר המרכזי הוא פרי-אימפלנטיטיס. הצטברות פלאק סביב השתלים, בעיקר כאשר הניקוי סביב הבר מורכב, עלולה להוביל לדלקת סביב השתלים ולאובדן עצם
הצלחת שיקום לסת שלמה על שתלים אינה תלויה רק בשרידות השתלים עצמם אלא גם בתכנון הפרותטי והביומכני של השיקום. חלק משמעותי מהסיבוכים המתפתחים לאורך השנים נובע למעשה מטעויות תכנון מוקדמות. תכנון מדויק של מספר השתלים, פיזורם, המרחב הפרותטי והאוקלוזיה הוא תנאי מרכזי להצלחת השיקום. אחת הטעויות הנפוצות היא פיזור שתלים שאינו מספק תמיכה ביומכנית לשיקום.
שיקום לסת שלמה על שתלים באמצעות בר טיטניום הוא אחד הפתרונות הפרותטיים המבוססים והאמינים ברפואת השיניים השיקומית. מבנה הטיטניום מעניק קשיחות גבוהה למערכת השיקום ומאפשר חלוקת עומסים בין מספר שתלים. בשנים האחרונות ייצור ברים בטכנולוגיות CAD-CAM שיפר את הדיוק ואת ההתאמה הקלינית של המבנים הפרותטיים. למרות יתרונות אלו, ניסיון קליני ומחקרים ארוכי טווח מצביעים על
שיקום לסת שלמה על שתלים נחשב לאחד ההישגים המשמעותיים של רפואת השיניים השיקומית המודרנית. בעשור האחרון חלה התקדמות משמעותית בשילוב טכנולוגיות דיגיטליות בתכנון ובייצור שחזורים פרותטיים. מערכות CAD-CAM, סריקות אינטרה-אורליות ותכנון תלת-ממדי מאפשרים מעבר מתהליך אנלוגי מורכב ל-workflow דיגיטלי מדויק יותר. באמצעות טכנולוגיות אלו ניתן לתכנן את מיקום השתלים ואת המבנה הפרותטי באופן משולב, ולייצר
הדיגיטציה של רפואת השיניים האיצה בעשור האחרון את חדירתן של טכנולוגיות ייצור מתקדמות למרפאה. אחת המרכזיות שבהן היא ההדפסה התלת־ממדית (3D Printing), המאפשרת ייצור מהיר ומדויק של מודלים דנטליים, מדריכי שתלים, סדים אוקלוזליים, תבניות אורתודונטיות ורכיבים פרותטיים זמניים. מדפסות שולחניות בטכנולוגיות SLA ו-DLP הפכו בשנים האחרונות לנגישות יותר מבחינה כלכלית, ולכן מרפאות רבות בוחנות את
פגיעה עצבית היא אחד הסיבוכים המשמעותיים ביותר בפרוצדורות כירורגיות ברפואת שיניים. אף ששכיחותה נמוכה יחסית, השלכותיה הקליניות עלולות להיות משמעותיות ולכלול פרסטזיה, דיסאסתזיה ואף כאב נוירופתי מתמשך. הפגיעה מערבת לרוב את ענפי העצב הטריגמינלי, ובעיקר את העצב האלוואולרי התחתון (Inferior Alveolar Nerve – IAN) ואת העצב הלינגואלי. בעשור האחרון מתוארת בספרות ירידה מסוימת בשכיחות הפגיעות,
ברוקסיזם הוא דפוס של פעילות שרירי הלעיסה הכולל הידוק או חריקת שיניים בערות או בשינה, ושכיחותו והביטוי הקליני שלו משתנים מאוד בין מטופלים. מבחינה מעשית ברפואת שיניים, ההתערבות נדרשת בעיקר כאשר הברוקסיזם מלווה בתסמינים או בסיבוכים: כאב מיופציאלי, רגישות שרירי לעיסה, היפרטרופיה של המסטר, שברים חוזרים בשיניים/שחזורים, או עומס תפקודי משמעותי המוביל להחמרת בעיות קיימות.
הרמת רצפת הסינוס המקסילרי (Sinus Floor Elevation; SFE) היא פרוצדורה שכיחה לשיקום הלסת העליונה האחורית, הנחשבת צפויה ובעלת שיעורי הצלחה גבוהים, אך הספרות בשנים 2020–2025 מדגישה כי “כשלון” אינו מתמצה באובדן שתל בלבד, אלא משקף ספקטרום רחב של סיבוכים תוך־ניתוחיים ופוסט־ניתוחיים: ניקוב קרום שניידר, פתולוגיה סינוסלית, כשלי ריפוי/זיהום, וכן כשל מוקדם של שתלים בהקשר אנטומי,
רכישת מחרטה רטובה (Wet milling / Wet grinding) משנה את יכולת הייצור של מעבדת שיניים יותר מאשר היא מוסיפה ציוד. בניגוד למחרטה יבשה המיועדת בעיקר לזירקוניה, עיבוד רטוב מעניק יתרון בעבודה עם זכוכית־קרמיות וחומרים שבהם קירור במים מפחית סיכון לפגמים ומשפר את איכות פני השטח. לפיכך, התאמתה של מחרטה רטובה במעבדה בישראל אינה נקבעת לפי
