הגורם המיקרוביאלי העיקרי באטיולוגיה של מחלות החניכיים הינו השינוי בתוכן המיקרוביוטה התת-חניכית והגורם האימונולוגי הראשוני הינו התגובה ההרסנית של המאכסן. מחברי המאמר מציינים כי כתוצאה מכך, מתבצע שינוי בפרופורציות של המינים המיקרוביאלים לכיוון פרופיל הקשור למחלות חניכיים. טיפול חניכיים נועד לשבש ביופילם דיסביוטי זה של תת החניכיים על מנת להעביר את תגובת המאכסן לכיוון
שכיחות מחלות החניכיים בקרב מבוגרים ברחבי העולם נעה בין 20 ל-50 אחוזים. מחלת החניכיים נקשרה עם מספר מצבים כרוניים, כולל מחלות לב וכלי דם, סוכרת, מחלת כליות כרונית, ראומטואיד ארטריטיס והשמנת יתר. דלקת ממלאת תפקיד מרכזי בהתפתחות ובהתקדמות של רבות ממחלות אלה ודרגה נמוכה וממושכת של דלקת בגוף נחשבת לגורם מקדים להשמנת יתר, סוכרת
מחברי המאמר קובעים, כי המידע הקיים בנושא התוצאות ארוכות הטווח בעקבות טיפול כירורגי של פרי-אימפלנטיטיס הינו מוגבל. הנתונים הזמינים מבוססים על הערכות רטרוספקטיביות או על מדגמים בגודל מוגבל. בדיווחים אלה הוערכו פרוטוקולי טיפול שונים, כולל דבריטמנט עם דש פתוח, חיסול או צמצום הכיס וגישות של שחזור. אמנם הנתונים מכל המחקרים מצביעים על כך שניתן
על פי התוכנית המשותפת של האו"ם בנושא דיווח על HIV ומחלת האיידס, ההערכה היא כי עד שנת 2018 היו ברחבי העולם כ-37.9 מיליון (44.0-32.7 מיליון) בני אדם שחיו עם HIV, מביניהם 62 אחוזים היו בעלי גישה לטיפול. בנוסף, המספר הממוצע של מקרי מוות מהמחלה ברחבי העולם צנח מכ-1.8 מיליון בשנת 2005 ל-770,000 בשנת 2018.
מטרת הטיפול בסביבת השתל הדנטלי היא לחסל מצבי דלקת ולמנוע איבוד נוסף של העצם בסביבת השתל. לדברי מחברי המאמר, הוכח כי טיפול לא ניתוחי של פרי-אימפלנטיטיס אינו יעיל במניעת אובדן נוסף של עצם ודימום בעקבות בדיקה באתרי השתלים הנגועים, ולכן לעיתים קרובות יש צורך בהתערבות כירורגית על מנת לספק גישה נאותה לשם דקונטמינציה כימית
התמשכות הפנדמיה של מחלת הקורונה גרמה למספר צורות של נזק משני ולדברי מחברי המאמר השפעה ברורה אחת הינה שיתוק שירותי רפואת השיניים הנגרם כתוצאה מהתפשטות אפשרית של המחלה. ברפואת השיניים, גישות טיפוליות כגון מניעה, שיקום וכירורגיה מלוות בשימוש במכשירים סיבוביים מקוררים במים (כגון מכשירי קידוח במהירות גבוהה) על מנת לבצע התערבויות הנחשבות כהליכים מייצרי
מניתוח נתוני הרישום בשוודיה עולה כי לשמונה אחוז מקרב הנבדקים בגיל 70 ומעלה יש שתל דנטלי אחד לפחות, ממצא המדגיש כי הטיפול בשתלים הינו אסטרטגית טיפול נפוצה לשם החלפת שיניים חסרות. למרות הדיווחים לגבי התוצאות החיוביות של השימוש בשתלים דנטליים באופן כללי, הראו מחקרים גם כי סיבוכים טכניים וביולוגיים הינם אירועים לא נדירים. הערכות
חוסר שיניים מוחלט הינו אחד הסיבות לירידה בתפקוד הקוגניטיבי, לאובדן שמיעה סנסו-עצבי ופגיעה באיכות החיים. העבירות של השפופרת האוסטאכית, הגודל והצורה של תעלת האוזן ומיטוב התהודה וחדות השמיעה מופחתים עם אובדן השיניים, כאשר הפחתה זו מודגשת עוד יותר כאשר מתרחש אובדן של המימד האנכי של הסגר. מכאן, לדברי מחברי המאמר, בניית מימד אנכי נכון
תותבות שלמות מהוות את הטיפול המשקם הנפוץ ביותר למצבים של חוסר שיניים מוחלט. המלצות שונות לגבי אורך החיים של תותבות, הקיימות בספרי הלימוד ובספרות המחקרית של שיקום הפה, אינן עקביות ומציעות להחליף תותבות לאחר 3 עד 5 שנים, 5 עד 6 שנים, וכן 5 עד 10 שנים. עם זאת, לדברי מחברי המאמר, אין ראיות
רופאי השיניים לילדים משתמשים בגישות רבות לניהול מצבים של חרדה דנטלית, כגון ניהול טכניקות התנהגות מסורתיות כמו גישת tell-show-do, שליטה קולית, חיזוק חיובי, והסחת דעת. טכניקות הסחת הדעת הן גישות לא פולשניות שמסבות את תשומת הלב של הילדים מגירויים כואבים ומאפשרים מתן טיפול מוצלח ואיכותי באופן שהינו קל, בטוח ופשוט ליישום. בהסחות דעת של
