שיקום הפה

בשנים האחרונות, השימוש בסיבי זכוכית רכים (Soft Glass Fibers, SGF) הפך לאחד החידושים המשמעותיים בתחום רפואת השיניים. בניגוד לסיבי זכוכית קונבנציונליים, סיבי הזכוכית הרכים מאופיינים בגמישות גבוהה יותר, יכולת התאמה משופרת למבנים דנטליים, וביואקטיביות משופרת. תכונות אלו מאפשרות יישומים חדשניים שלא היו אפשריים עם החומרים המסורתיים. סיבי זכוכית רכים מיוצרים באמצעות תהליכים מתקדמים המשלבים

מבוא במרפאות שיניים, השימוש במכשירים סיבוביים כגון טורבינות, מיקרו-מוטורים, ומקדחים יוצר אטומיזציה של נוזלים וחלקיקים זעירים לאוויר. תופעה זו מעלה את הסיכון להעברת פתוגנים, במיוחד בנוכחות מחוללי מחלות מדבקות. מטרת מאמר זה היא לבחון את מנגנוני יצירת האטומיזציה במכשירים דנטליים סיבוביים ולסקור אסטרטגיות להפחתת החשיפה לרסס ביולוגי. אטומיזציה במכשירים דנטליים סיבוביים אטומיזציה היא התהליך שבו

מבוא השן הטוחנת השלישית, הידועה גם בשם "שן הבינה", היא האחרונה לבקוע בקשת השיניים, בדרך כלל בין גילאי 17-25. מיקומה האחורי בלסת, קרבתה לטוחנת השנייה ומבנה השורשים שלה הופכים אותה לגורם משמעותי בהתפתחות בעיות דנטליות שונות. אחת הסכנות המרכזיות הקשורות לשן הבינה היא השפעתה השלילית האפשרית על הטוחנת השנייה הסמוכה, שעלולה להוביל לאובדנה כתוצאה מגורמים

במהלך השנים, תחום השיניים הדנטליות התקדם במידה רבה, עם אפשרויות טיפול רבות המתאימות לצרכים השונים של מטופלים. אחת השאלות המרכזיות בתחום היא איזו אפשרות טיפול כדאי לבחור כאשר מדובר בשחזור שיניים חסרות בלסת תחתונה, ובמיוחד בין שתי האפשרויות הנפוצות: תותבות שלמות (Complete Dentures) ותותבות על גבי שתלים (Implant-Supported Dentures). כל אחת מהן מציעה יתרונות וחסרונות

לדברי מחברי המאמר, עששת סביב שחזורים וגורמי איטום, או עששת משנית, היא סיבה נפוצה לכישלון מבני שיקום אחוריים. מספר גורמים מקומיים תורמים להתחלה והתקדמות של נגעי עששת משניים, כולל השפעת חומרים ונוכחות של פגמים בשולי השחזור. מחקרים מהעת האחרונה מדגישים את קיומם של גורמי סיכון של המתרפא ותהליכי קבלת ההחלטות כקובעים של אורך החיים של

מחברי המאמר מציינים כי בשל ההתקדמות של טכניקות ההדבקה ברפואת השיניים, השימוש במבנים עם ברגים (PC) אינו נדרש לכל השיניים עם אובדן מבנה שן הכותרת, אך הינו עדיין הכרחי במקרים בהם קיימים פגמים נרחבים. בעשורים קודמים הייתה הדעה הרווחת בספרות הדנטלית המדעית כי החדרת PC מייצבת את השן ולכן מגדילה את הסתברות ההישרדות של שיניים

סקירות ספרות שנערכו בשנים האחרונות לגבי שיעורי ההישרדות של שתלים דנטליים באוכלוסייה הכללית לאחר חמש שנים, דיווחו על נתונים של 95.6 אחוזים או 91.27 עד 96.36 אחוזים, בהתאם לסוג השיקום הנתמך בשתל. לדברי מחברי המאמר, בני אדם עם צרכים רפואיים מיוחדים זקוקים לתמיכה מותאמת ופרטנית לטיפולי שיניים בשל ההקשר הרפואי, החברתי ו/או הסביבתי שלהם. מטופלים

מחברי המאמר מציינים, כי מבין חומרי השיקום הישירים, השימוש באמלגם קיים כבר כמעט 200 שנה והוכח שחומר זה מתאים לשחזורים מורכבים מסוג II בשיניים אחוריות בשל חוזק הדחיסה הגבוה, שיעור הבלאי הנמוך, העלות הנמוכה וההישרדות לטווח ארוך. במהלך שני העשורים האחרונים נצפה שינוי מתמשך לעבר השימוש בחומרי שרף מרוכבים, והשימוש באמלגם ירד עקב חוסר המראה

לדברי מחברי המאמר, הדנטין רגיש למגע, חום, קור, מזון מתוק וגירויים אחרים ורגישות יתר דנטינלית מאופיינת בכאב חד ועז הנמשך עד להסרת הגירוי ואינה קשורה לכל מצב דנטלי מלבד חשיפת הדנטין של צוואר השן לסביבת הפה. ניתן לטפל ברגישות יתר, אך ראשית יש לאבחן אותה במדויק. חשיפה של הדנטין עשויה להיות תוצאה של בעיות פיזיות,

לדברי מחברי המאמר, בשל איבוד התאחיזה והעצם הנגרמים על ידי מחלת החניכיים, על רופא השיניים להתמודד עם מספר בעיות לאחר השלמת הטיפול הפריודונטי הפעיל, למשל, אובדן של הפפילות הבין-דנטליות, שינויים של חשיפת השורשים, ובמקרים מסוימים, שינויים ניכרים בעמדת השיניים עקב "דלקת חניכיים נודדת" (דיאסטמה, סיבוב, התארכות). בנוסף יכולות להתרחש הפרעות פונטיות ביצירת צלילי S,