מחברי המאמר מציינים, כי טיפולי השתלת שיניים נחשבים כטיפול בטוח וצפוי, אשר עבור רוב המתרפאים מביא לשיפור באיכות חיים הקשורה לבריאות הפה (OHLQoL). עם זאת, טיפול ההשתלה נחשב להתוויית נגד בחולים המקבלים תרופות נוגדות ספיגה במינון גבוה (HDAR), עקב הסיכון לפתח אוסטאונקרוזיס של הלסתות הקשור לתרופות ((MRONJ, שהינו תופעת לוואי של תרופות נוגדות ספיגה (AR). תרופות אלו משפיעות על תהליך הרמודלינג של העצם והן נרשמות לחולים עם אוסטאופורוזיס, סרטן עצמות גרורתי, או מיאלומה נפוצה. הסיכון להתפתחות MRONJ תלוי במינון הניתן בכל פעם, תדירות המתן ומשך זמן הטיפול .אפשרות טיפול דנטלי חילופי למטופלים בתרופות נוגדות ספיגה כולל תותבות נשלפות (RDPs), אך גם טיפולים אלו מתוארים כגורמי סיכון להתפתחות של MRONJ עקב אפשרות לטראומה. שחזורים קבועים הנתמכים בשתלים הם בעלי פוטנציאל להיות נוחים יותר לגבי הלעיסה, האסתטיקה ותפקוד הדיבור מאשר תותבות נשלפות. לדברי המחברים, הוכח כי ניתן להשיג ריפוי מוצלח בעקבות עקירת שיניים כירורגית וניתוח אפיקלי בחולים עם סרטן המטופלים ב-HDAR. יתר על כן, לאחרונה תועד שיעור הישרדות מוקדם של 100 אחוז של שתלים בעת החיבור לאבטמנט בחולים כאלו. עם זאת לא דווח כיצד מגיבות הרקמות למגע בין השתל לתותבת בחלל הפה ולהעמסת השיקום על גבי השתלים וקיים חוסר מידע בנוגע לטיפול בשתלים בחולים המקבלים HDAR, כיצד חולים אלו מגיבים לדרגות שונות של דלקת, באם יש להם יותר סיבוכים סביב השתלים ואובדן עצם שולית (MBL) סביב השתלים מאשר מתרפאים ללא טיפול נוגד ספיגה או במינון נמוך או בינוני. המחברים טוענים כי לא קיימים נתונים זמינים להערכת OHLQoL של מטופלים ב-HDAR לפני ואחרי טיפול השתלה פרותטי.
מטרה
מחקר ההיתכנות הפרוספקטיבי הנוכחי נערך על מנת להעריך את טיפולי ההשתלה הדנטלית בחולי סרטן המטופלים ב-HDAR במונחים של הישרדות השתלים, הצלחת השתל ו-OHLQoL לאחר שנתיים של העמסה.
החוקרים טיפלו באמצעות שתלים בשלוש קבוצות של חולים המקבלים תרופות נוגדות ספיגה במינון גבוה: (1) עקירת שיניים קודמת, ללא אוסטאונקרוזיס של הלסת הקשור לתרופות; (2) אוסטאונקרוזיס קודם אשר עבר ריפוי; (3) אוסטאונקרוזיס קיים ומתוכנן ניתוח לשם כריתה. השתלים הוחדרו ללא תוספת או אוגמנטציה של עצם או רקמות רכות. הרכבת האבטמנט בוצעה לאחר ≥12 שבועות והטיפול הפרותטי בוצע לאחר ≥14 שבועות. ההישרדות ושיעור ההצלחה נקבעו, ו-OHLQoL נותח באמצעות שאלונים, כגון OHIP-49. החולים נבדקו למעקב לאחר שישה חודשים, שנה ושנתיים. 22 חולים עם 39 שתלים להם יוצרו כתרים הנתמכים בשתלים ותותבות על השלימו את הטיפול השיקומי המבוסס על שתלים. 13 מתרפאים (59 אחוזים) עם 23 שתלים (59 אחוזים) השלימו מעקב של שנתיים. שיעור ההישרדות הכולל של השתלים וההצלחה של ההעמסה לאחר שנתיים היה 100 ו-97.4 אחוזים, בהתאמה. שיעור איכות חיים הקשורה לבריאות הפה עבור החולים עלה בכל הקבוצות לאחר הטיפול ונראתה עלייה משמעותית בקבוצה 3. שני חולים פיתחו אוסטאונקרוזיס של הלסתות הקשור לתרופות, אך ללא קשר לטיפול השתלים.
מסקנות
לדעת המחברים, טיפול של השתלת שיניים, עם שיעורי הישרדות והצלחה גבוהים ואיכות חיים מוגברת הקשורה לבריאות הפה לאחר הטיפול, הינו אפשרי בחולים המקבלים תרופות נוגדות ספיגה במינון גבוה לאחר שנתיים של העמסה.
CO Hjortholt, SWM Andersen, SS Jensen, et al. Dental implant treatment in patients with cancer on high-dose antiresorptive medication: A prospective feasibility study with 2 years follow-up. Clin Oral Implants Res 2024; 35(1): 63-76