הוכח בעבר כי עששת נגרמת כתוצאה מפירוק כימי מקומי של פני שטח השן, כתוצאה מאירועים מטבוליים המתרחשים בביופילם החיידקי המכסה את האזור המושפע, ונגע העששת הינו הסימן לקיום תהליך זה. התקדמות הנגע עשויה להיעצר באם ישנה שליטה על האירועים המטבוליים הגורמים לדמינרליזציה. ישנם מספר מאפיינים קליניים לנגעים הנמצאים בתהליך התקדמות, שהינם שונים מאלו של נגע אשר התקדמותו נעצרת. מחברי המאמר מציינים כי לצורך זה, יש להעריך את תכונות הנגע על מנת לקבוע באם קיים בו אובדן מינרלים, ולהבטיח אבחון וטיפול נאותים של מחלת העששת. סיווגם הנרחב של נגעי עששת במרפאות השיניים נעשית באמצעות הערכת פעילות העששת, אשר בסופו של דבר מאפשרת לאבחן את כלל פעילות העששת של המתרפא. קיימת ההנחה כי מתרפאים עם נגעים פעילים סובלים ממחלת העששת, ואילו אלה עם נגעים לא פעילים בלבד נחשבים כלא סובלים מהמחלה.
מחברי המאמר מציינים, כי למרות הניסיונות להציע שיטות אובייקטיביות לסיווג פעילותם של נגעי עששת, הקריטריון המקובל ביותר מבוסס על בדיקה והערכה חזותית של המאפיינים הקליניים של הנגע, כגון חספוס, צבע והשתקפות אור בפני השטח. מחקרים קודמים ניסו להעריך את תקפות הניבוי של קריטריון זה על ידי השוואה בין הסבירות להתקדמות של נגעים פעילים ללא קָוויטָציה (ANC) לבין כאלו שאינם פעילים (INC), לאורך זמן. עם זאת לדבריהם, מחקרים אלו לא לקחו בחשבון את פעילות העששת של המתרפא, אלא רק את פעילות הנגע. כמו כן, לא חיפשו בהם הבדלים בהתנהגות המשטחים הבלתי פגועים במצבים בהם למתרפאים אין עששת, לעומת אלו עם עששת לא פעילה ועששת פעילה.
מטרה
המחקר הקבוצתי הנוכחי בא להעריך את ההתקדמות של משטחים בלתי פגועים הן במצבים של נגעי עששת בלתי פעילים והן במצבים של נגעים פעילים, במדגם מבוסס אוכלוסיית מתבגרים בדרום ברזיל, עם פרופיל של פעילויות שונות של עששת על פני תקופה של 2.5 שנים. זאת על מנת לענות על השאלה הבאה: "האם הערכת פעילות הנגע הינה קריטריון אמין לאבחן את פעילות העששת של המתרפא?" שאלה זו הועלתה לדברי החוקרים לאור העובדה, כי לא קיים מחקר קודם אשר בו נעשה בירור לגבי ערך הניבוי של הערכת פעילות עששת ברמת המתרפא. בסך הכל נבדקו במסגרת המחקר 801 תלמידי בית ספר בנקודת הבסיס (בגיל 12 שנים), ולאחר מרווח זמן ממוצע של 2.5 שנים. איסוף הנתונים כלל מתן שאלון ובדיקה קלינית. המשתתפים סווגו כנטולי עששת (ללא נגע כלשהו), בעלי עששת לא פעילה (נגעים שאינם פעילים בלבד) ועששת פעילה (משתתפים שלהם לפחות נגע פעיל אחד). התוצאה העיקרית הייתה התקדמות העששת (נוכחות של חלל, צל בדנטין הבסיסי, קיום סתימה או עקירת השן בבדיקות ההמשך). נעשה שימוש במודלים של רגרסיה בינומית שלילית, להערכת הסיכון להתקדמות העששת. משתנה הניבוי העיקרי היה מצב פני השטח של השן בנקודת הבסיס: שן ללא פגיעה, קיום נגעים פעילים או לא פעילים ללא קָוויטָציה. שיעורי התקדמות של 1.0, 9.0, ו-12.6 אחוזים נמצאו עבור פני שטח ללא פגיעה, נגעים לא פעילים וללא קָוויטָציה ונגעים פעילים ללא קָוויטָציה, בהתאמה. בקרב משתתפים עם נגעים פעילים ולא פעילים ללא קָוויטָציה היה סיכון גדול יותר להתקדמות העששת מאשר לבעלי פני שטח ללא פגיעה. סיכונים דומים להתקדמות נמצאו עבור נגעים פעילים ונגעים לא פעילים. שיעורי ההתקדמות היו 0.6, 1.1 ו -2.2 אחוזים עבור משתתפים ללא עששת, עששת לא פעילה ועששת פעילה, בהתאמה. הסיכון להתקדמות עששת בפני שטח ללא פגיעה היה גבוה יותר בקרב מתבגרים עם עששת פעילה. משתתפים עם עששת לא פעילה התנהגו באופן דומה לבני אדם נטולי עששת.
מסקנת מחברי המאמר היא, כי המחקר הדגים את האפשרות להגדיר את פרופיל פעילות העששת של המתרפא על סמך תכונות הנגע.
Maltz M, Leal FL, Wagner MB, et al. Can we diagnose a patient’s caries activity based on lesion activity assessment? Findings from a cohort study. Caries Res 2020; 54: 218-225