לטענת המחברים, עששת היא המחלה הזיהומית השנייה בשכיחותה, לאחר הצטננות, הפוגעת ב-2.4 מיליארד בני אדם ברחבי העולם. עששת עלולה להשפיע לרעה על החיים החברתיים, ההערכה העצמית ואיכות החיים הכללית, כולל עלייה בחרדה ודיכאון, בהשוואה לאלה עם שכיחות עששת נמוכה או בלעדיה. גורמים רבים תורמים לעששת, כולל תזונה, גורמים סוציו-דמוגרפיים, חשיפה לפלואוריד והרגלי היגיינת שיניים. לתזונה ישנן השפעות ישירות ועקיפות על הסיכון לעששת. חומצות המצויות במזון, כגון חומצת לימון במשקאות מוגזים ופירות, עלולות לשחוק את זגוגית השן, בעוד שתזונה עשירה בסוכרים חופשיים מעודדת התפתחות חיידקים מייצרי חומצה הגורמים לעששת.
בעוד שמזונות בודדים עלולים להעלות את הסיכון לעששת, רוב המזונות נצרכים בשילובים ולא כבודדים; שילובים אלו הינם לרוב ייחודיים לתרבות, אזור, משאבים ו/או עושר. הרעיון ששילובי מזון הינם אינפורמטיביים יותר מאשר מרכיבי מזון בודדים, מצביע על כך שדפוסי תזונה עשויים להיות חשובים יותר ממזונות בודדים בהבנת הקשרים בין תזונה לבריאות. מחקר קודם בנושא הערכת הקשר בין עששת ודפוסי תזונה שנערך בקרב 5,855 מתבגרים ומבוגרים, העלה כי שכיחות מחלת העששת קשורה להרגלי תזונה ולא למזונות בודדים. החוקרים מציינים כי שינויים בגורמי הרוק הקשורים להתפתחות עששת מגבירים את הסיכון למחלה במהלך התקופה שלאחר הלידה. יתר על כן, שינויים בדפוסי התזונה במהלך ההיריון, כגון צריכה מוגברת של חטיפים מתוקים בין הארוחות, עלולים להגביר את הסיכון לעששת; דפוסים אלה עשויים להימשך לאחר הלידה, במיוחד בקרב תינוקות יונקים. קיים צורך רב בהבנת תפקיד דפוסי תזונה בסיכון לעששת באמהות לאחר לידה.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת לחקור את הקשר בין תזונה להתרחשות נגע עששת חדש באימהות לאחר לידה. באופן ספציפי, להשוות באופן פרוספקטיבי קשרים בין 1) דפוסי תזונה ו-2) מזונות ומשקאות בודדים שדווחו על ידי אימהות שהשתתפו במחקר הקודם על הסיכון השנתי לעלייה במספר השיניים העששתיות, החסרות ובעלות סתימות (DMFT). החוקרים ניתחו הערכות שיניים אישיות ושאלוני תדירות מזון טלפוניים (FFQs) מ-879 נשים לבנות שנאספו מדי שנה למשך עד שש שנים.
נעשתה הערכה שבועית של תדירות צריכת מזון באמצעות סולם Likert. החוקרים השתמשו בניתוח רכיבים עיקריים בכדי לסכם את נתוני השאלונים (FFQ); שני הרכיבים המובילים תיארו 15 ו-12 אחוזים מהשונות בנתוני השאלונים ((FFQ. המרכיב הראשון התאפיין בצריכה גבוהה של פירות וירקות, בעוד שהמרכיב השני הושפע מאוד מקינוחים וקרקרים. מודל פואסון שימש כדי לחזות את הסיכון לעלייה במספר השיניים העששתיות, החסרות ובעלות סתימה בתקופה שלאחר הלידה על ידי 1) דפוסי תזונה ו-2) מזונות ומשקאות בודדים בביקור במחקר הקודם, לאחר בקרה של גורמי סיכון ידועים אחרים, לרבות היסטוריה של נגעי עששת. אכילה הכוללת דפוסי תזונה עשירה בקינוחים וקרקרים הייתה קשורה לעלייה של 20 אחוזים במספר השיניים העששתיות, החסרות ובעלות סתימות בתקופה שלאחר הלידה. עם זאת, השפעה זו נחלשה בקרב אלו שצרכו גם תזונה עשירה בפירות וירקות. מסקנות החוקרים הן, כי יש לשקול דפוסי תזונה בעת תכנון התערבויות שמטרתן מניעת עששת.
Davis E, Martinez G, Blostein F, et al. Dietary patterns and risk of a new carious lesion postpartum: A cohort study. J Dent Res 2022; 101(3): 295–303