למרות התפתחויות רבות בשנים האחרונות בתחום החומרים הדנטליים המשמשים לשחזורים, עדיין כשני שליש מכלל הפעילות ברפואת השיניים המשקמת כרוכה בהחלפה של שחזורים כושלים. הסיבות העיקריות לעששת חוזרת בשחזורים כרוכה בהימצאותם של חיידקים קריוגניים מייצרי חומצה בשולי השחזור, הגורמים להתפתחות נגע עששת במרווח שבין דופן השחזור לזגוגית השן. בגיליונות האחרונים של עדכן הבאנו תקצירים של מחקרים חדשניים העוסקים בנושא זה ומציגים חומרים מרוכבים עם טכנולוגיה של ננו-חלקיקים שהינם בעלי פוטנציאל להפחתת ההתפתחות של עששת משנית בסביבת שחזורים קיימים. יחד עם זאת, יש לזכור כי האמלגם הדנטלי עדיין נחשב לחומר סתימה יעיל ונמצא בשימוש נרחב למדי בארצות רבות. בעקבות כך פרסם לאחרונה האיגוד הבינלאומי למחקר דנטלי (IADR) שתי הצהרות חדשות בנושא בטיחות האמלגם בטיפולי שיניים:(1) הצהרת מדיניות המספקת סקירה תמציתית של הערכת האיגוד על הראיות בנושא זה והצהרת עמדה המספקת סקירה מלאה יותר של העובדות המדעיות. ההצהרות פורסמו על רקע אמנת Minamata לגבי השימוש בכספית משנת 2017, הקוראת לכך שבהיעדר חומר חלופי מתאים יש מקום להפחתה (בניגוד להפסקה) של השימוש באמלגם דנטלי. סקירות ספרות שפורסמו לאחר מכן הטילו ספק בראיות לקשר סיבתי אפשרי בין כספית באמלגם דנטלי לבין השפעות בריאותיות, וכן העלו חשש כי השבתה מלאה של השימוש באמלגם עלולה להוביל להחמרת אי-השוויון בבריאות הפה. מסקנת הצהרת המדיניות של האיגוד הינה, כי הראיות הנוכחיות "מאשרות" את הבטיחות של אמלגם דנטלי באוכלוסייה הכללית תוך היעדר אלרגיות או מחלת כליות קשה. בד בבד עם תמיכה בגישת ההפחתה, מדגיש ה-IADR את הצורך במאמצי מניעה מוגברים לשם הקטנת הצורך בשחזורים בשיניים. ההצהרה מדגישה גם את הצורך בפיתוח חומרים משקמים חדשים ביוקומפטביליים, ידידותיים לסביבה עם אורך חיים ויחסי עלות תועלת דומים או עדיפים לאלה של אמלגם. הצהרת העמדה מדגישה כי ה-IADR נוקט בעמדה כי אמלגם דנטלי צריך להישאר זמין כאפשרות הטובה ביותר לשחזורים. לאמלגם עדיין יש יתרונות חשובים על פני חומרים אלטרנטיביים, כולל שרף מרוכב. יודגש כי ההצהרה מכירה בקיומן של חששות הקשורות לבריאות כתוצאה מהשימוש בחומרים המכילים כספית בפה, אך מציינת כי "מכלול הראיות הזמינות" אינו עולה בקנה אחד עם קיום סיכונים בריאותיים מערכתיים של אמלגם דנטלי באוכלוסייה הכללית. העליות הקלות ברמות הכספית הקשורות לאמלגם נמצאות הרבה מתחת למגבלות הבטיחות המקובלות ואינן צפויות להוביל לתופעות לוואי שליליות. ה-IADR מסכם כי ידוע שישנם מתרפאים המבקשים להסיר את סתימות האמלגם שלהם עקב חששות חסרי יסוד וכי אין להסיר סתימות אלא במקרה של תגובות אלרגיות.

ההצהרות עוסקות גם בסוגיות של בטיחות בעבודה ומדגישות כי לאנשי המקצוע בתחום רפואת השיניים שעובדים עם אמלגם ישנה עליה בחשיפה לכספית. רמת החשיפה יורדת ככל הנראה עם השימוש באמלגם דנטלי בקפסולות, כמו גם בשל מודעות מוגברת ושימוש באמצעי זהירות בעת העיסוק באמלגם. ידוע כי החשיפה לכספית בקרב רופאי שיניים גבוהה באופן ממוצע בכ-1 מ"ג/ליטר מאשר באוכלוסייה. עקב קיומם של גורמים מערפלים פוטנציאליים וחולשות מתודולוגיות במחקרים בשטח זה, לא ניתן להסיק מסקנות לגבי נזקים נוירו-התנהגותיים פוטנציאליים הקשורים לחשיפה לאמלגם ברפואת השיניים. יש לציין כי יותר מ-100 מדינות אשררו כבר את אמנת Minamata לגבי השימוש בכספית תוך הסכמה לנקיטת אמצעים להגנה על הסביבה כנגד פליטת כספית, כולל ירידה הדרגתית בשימוש באמלגם דנטלי. ה-IADR מקדם מחקר על חומרי שחזור אלטרנטיביים ומעדיף שימוש באמצעים להגברת מניעת מחלות הפה, במטרה להפחית את הצורך הכללי בשחזור שיניים.

יש לקוות כי פיתוח חומרים חדשניים בעלי יכולות שחזור מתקדמות יחד עם תכונות המונעות התפתחות עששת משנית יקטין עוד יותר את הצורך בשימוש באמלגם בסתימות בפה.

  1. https://www.iadr.org/IADR/About-Us/Policy-Statements/IADR-Science-Policy/Safety-of-Dental-Amalgam