מחברי המאמר מתארים, כי ביספוספונטים מפחיתים את ספיגת העצם על ידי פעולה ישירה על פעילות אוסטאוקלסטית, וכאנלוגים לפירופוספטים סינתטיים, הנקשרים להידרוקסיאפטיט של העצם. תרופות אלו נמצאות בשימוש מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת, לטיפול, בין היתר, בגרורות בעצמות, סרטן ריאות, מיאלומה נפוצה, מחלת פאג'ט, ושליטה מטבולית במחלות מטבוליזם ובעיקר לטיפול ומניעה של אוסטיאופורוזיס ואוסטיאופניה. אוסטאונקרוזיס של הלסת, המושרה על ידי ביספוספונטים, דווח לראשונה בשנת 2003, כאשר הופעת נגעים בעצם הלסת התחתונה והעליונה הודגמה בחולים המשתמשים בפמידרון או זולדרונט, ואופיינה כפגיעות הנגרמות כתוצאה מהשפעה שלילית חמורה שאינה ידועה. מצב זה נחשב לסיבוך ספורדי הקשור עם טיפול בביספוספונט, שעלול לגרום לפגיעה משמעותית בחולים ובירידה באיכות חייהם. מצב זה הינו כואב ועשוי להיות קשה לטיפול. מבחינה קלינית, החולים הללו מציגים אזורים של חשיפה של עצם נמקית בגודל משתנה, החל ממילימטרים ועד שטחים גדולים יותר, ועלול להישאר אסימפטומטי. הנגעים קשורים בדרך כלל לכאב באתר חשיפת העצם, לניידות שיניים שאינה קשורה למחלות החניכיים, טראומה או פציעות אחרות, עלייה בנפח, נוכחות של אריתמה, כיב ופיסטולה בסינוס הפוגעים ביכולת ההתערבות הדנטלית. מטרת הטיפול באוסטאונקרוזיס היא לספק הקלה בכאב, לשלוט בזיהום, ולעצור את התקדמות חשיפת העצם. בהתאם לשלב המחלה, ניתן לבצע טיפולים שמרניים, כגון ניקוי באמצעות גורמי חיטוי ומתן אנטיביוטיקה דרך הפה, וכן ניתוחים זעיר-פולשניים לכריתת סקווסטרים.

מספר הולך וגדל של מקרים מדווחים בספרות המדעית על אוסטאונקרוזיס של הלסת בהקשר לביספוספונטים, ועקב השימוש בתרופות אלו לטיפול ומניעת אוסטאופורוזיס ואוסטיאופניה ולטיפול בסרטן.

 

מטרה

 

שאלת המחקר הנוכחי הייתה כדלקמן: "מהי התדירות של אוסטאונקרוזיס של הלסת בקרב המשתמשים בביספוספונט המקבלים פרוצדורות דנטליות?", ובהתאם לכך נערכה הסקירה השיטתית, על מנת לקבוע את התדירות של אוסטאונקרוזיס של הלסת בקרב משתמשי ביספוספונט בהקשר לטיפולי שיניים.

 

החוקרים חיפשו במקורות המידע האלקטרוניים MEDLINE, EMBASE, Web of Science, Scopus, ו-Virtual Health Library, ללא הגבלה על שפה או תאריך הפרסום. הסוקרים פעלו בזוגות ובאופן עצמאי, לבחירת המחקרים, חילוץ הנתונים והערכת הסיכון להטיה. מטה-אנליזות קובצו באמצעות המודל של אפקטים אקראיים. בסך הכל נכללו בסקירה 27 מחקרים (5391 משתתפים). הביספוספונטים המדווחים ביותר היו זולדרונט (n=17 מחקרים) ואלנדרונאט (n=19) לטיפול בסוגי סרטן (n=11) ואוסטיאופורוזיס (n=16) בהתאמה. 12 מחקרים היו באיכות מתודולוגית נמוכה. תדירות האוסטאונקרוזיס הייתה 2.7 אחוזים, ונמצאה גבוהה יותר עבור שימוש תוך ורידי בביספוספונטים מאשר פומי. לא נצפה קשר בין משך טיפול ארוך יותר לבין תדירות גבוהה יותר של אוסטאונקרוזיס.

 

מסקנות

 

לדברי מחברי המאמר, שכיחות גבוהה יותר של אוסטאונקרוזיס נצפתה במשתמשי ביספוספונט תוך ורידי שנשלחו לעקירת שיניים. קיים צורך במחקרים נוספים, אשר יאספו מידע מפורט יותר על הביספוספונטים בהם נעשה שימוש, תוך הקפדה מתודולוגית רבה יותר, כדי לאשר את הממצאים הללו וליידע טוב יותר את הרופאים שנותנים מרשמים, מטפלים בשיניים, ואנשי מקצוע אחרים על הסיכונים של השימוש בביספוספונטים בקבוצת חולים זו.

Martins LHI, Ferreira DC, Silva MT, et al. Frequency of osteonecrosis in bisphosphonate users submitted to dental procedures: A systematic review. Oral Diseases 2023; 29: 75-99