איטום שיניים המבוסס על שרף (RBS) הינה שיטה מבוססת היטב למניעת עששת אוקלוזאלית בשיניים טוחנות קבועות. איטום מסוג זה משמש מחסום פיזי בין זגוגית השן לבין סביבת הפה, תוך הפחתת הצטברות הרובד על ידי איטום חרירים וחריצים בצד הסיגרי ובעקבות זאת מניעת עששת. שימוש באיטום מומלץ כטיפול בנגעי עששת אוקלוזאליים ללא קוויטציה, בהם ניתן להשיג עצירה של העששת ללא הרס מבנה השיניים שאינו פגוע. עם זאת, ממצאים אלה מבוססים בעיקר על מחקרים שנערכו בקרב ילדי בית הספר, בהם ניתן להשיג בקלות שיתוף פעולה ושליטה בלחות הסביבה. בקרב ילדים בגיל הרך, מיקום איטום שיניים המבוסס על שרף עשוי להיות הליך רגיש לטכניקה בשל הקושי להשיג בקרה קפדנית של הרטיבות בסביבת הפעולה, מצב המהווה תנאי הכרחי לשימור ולהצלחת חומרי האיטום. לדברי מחברי המאמר, אין בעת הזו מספיק הוכחות על מנת לתמוך בתוצאות החיוביות של מיקום איטום שיניים המבוסס על שרף בשיניים הנשירות בהשוואה למצב לא טיפול. לדעת המחברים, איטום עם יונומר זכוכית (GIS) הנקשר באופן כימי לזגוגית ניתן לשימוש גם בבקרת לחות לא מספקת. מכיוון שיישום טכניקה זו דורש פחות שלבים קליניים, מתרפאים צעירים יותר עשויים לעבור טיפול של איטום עם יונומר זכוכית בו ניתן להשתמש אף בתנאים שהינם מחוץ למרפאה. איטום זה מסוגל לשחרר פלואוריד מועיל במניעת עששת, במיוחד בפני שטח שיניים סמוכים. עם זאת, שיעור השימור שלו הוא נמוך משמעותית מזה של איטום המבוסס על שרף, ושיעור ההצלחה במניעת עששת חריצים בילדים צעירים מאוד עדיין לא ידוע.
השימוש הטופיקאלי בלכה של פלואוריד (TFV) הינו טיפול מוכח היטב ובטוח לשימוש למאבק בהתפתחות עששת בקרב ילדים מתחת לגיל שש שנים. לדעת המחברים, יתכן וישנם יתרונות לשימוש בלכה של פלואוריד לעומת איטום שיניים המבוסס על שרף בקרב ילדים מאוד צעירים, מכיוון שזמן הטיפול הינו באופן משמעותי קצר יותר, וכאשר בקרת הלחות אינה מהווה דאגה משמעותית. עם זאת, יעילותו במניעת התרחשות עששת חריצים בהשוואה לחומרי האיטום עדיין שנויה במחלוקת.
מטרה
המחקר הנוכחי נועד להשוות את היעילות של איטום עם יונומר זכוכית לעומת אפליקציה מקומית של לכה סודיום פלואוריד חמישה אחוזNaFV) ) במניעת עששת אוקלוזאלית בשיניים טוחנות שניות נשירות בקרב ילדים בגיל הרך. השערת האפס שנבדקה הייתה שלא קיים הבדל בין טיפול של איטום עם יונומר זכוכית לבין האפליקציה המקומית של חמישה אחוז סודיום פלואוריד במניעת עששת אוקלוזאלית בשיניים טוחנות בקרב ילדים בגיל הרך.
ילדים בגילאי 4-3 שנים נבדקו במסגרת המחקר על ידי בודק מכויל אחד לאינדקס הרובד הנראה לעין (VPI), מדד הקיום של עששת-חסר-סתימה בפני השטח של השיניים (dmfs) והיקף נגעי העששת בהתאם למערכת הבינלאומית לזיהוי והערכה של עששת (ICDAS). למחקר גויסו נבדקים עם טוחנת נשירה שנייה אחת או יותר שהיו ללא עששת או עם נגעים ראשוניים (ICDAS 0-1), עם שינויים גלויים ומובהקת בזגוגית (ICDAS 2), או עם פגיעה מקומית בזגוגית (ICDAS 3). הילדים הוקצו לקבוצות באופן אקראי: קבוצה שטופלה בחמישה אחוז סודיום פלואוריד במרווחים של שלושה חודשים או קבוצת יונומר זכוכית בה נעשה מיקום אחד של יונומר זכוכית. בנוסף, נערך שאלון הורים ששימש לאיסוף מידע על הרקע הסוציו-דמוגרפי של הילדים וההרגלים הקשורים לבריאות הפה. שני בודקים סומים ערכו בדיקות קליניות לאחר שישה ו-12 חודשים על מנת להעריך את התפתחות העששת האוקלוזאלית ואת השתמרות החומר של יונומר הזכוכית. החוקרים הפעילו מבחני רגרסיה בינומית שלילית לשם אומדן אפקט האשכולות והערכת ההשפעה של משתנים נבחרים על התפתחות עששת אוקלוזאלית לתוך הדנטין ב-12 חודשים. בסך הכול קיבלו 323 ילדים עם 1,159 שיניים טוחנות נשירות שניות את טיפולי המניעה המתאימים בתחילת המחקר. לאחר 12 חודשים הוערכו 280 ילדים עם 989 שיניים טוחנות. עששת התפתחה או התקדמה לדנטין בקרב 7.8 אחוז ו-8.0 אחוז מהטוחנות בקבוצות סודיום פלואוריד ויונומר הזכוכית בהתאמה, ללא הבדל משמעותי בין הקבוצות. שיעורי ההישרדות הכוללת של תכשירי יונומר הזכוכית היו 24.6 אחוזים ו-13.5 אחוזים לאחר 6 ו-12 חודשים, בהתאמה. ניתוחי רגרסיה הראו התפתחות עששת בסיסית בלבד, לקוד הזיהוי וההערכה של עששת ה-ICDAS היה קשר משמעותי עם התקדמות העששת האוקלוזאלית.
מסקנת החוקרים היא, כי טיפול רבעוני באמצעות סודיום פלואוריד ומיקום יונומר זכוכית יחיד הראו יעילות דומה במניעת התפתחות עששת אוקלוזאלית בקרב ילדים בגיל הגן.
Pui Ying Lam P, Sardana D, Luo W, et al. Glass ionomer sealant versus fluoride varnish application to prevent occlusal caries in primary second molars among preschool children: A randomized controlled trial. Caries Res 2021; 55: 322-332