מחברי המאמר מציינים, כי הטיפול במחלת החניכיים מבוסס על התערבויות הניתנות בשלבי טיפול שונים. המטרה העיקרית של השלב הראשון והשני של הטיפול הוא הקמת בקרת זיהומים נאותה על ידי הפחתת עומס החיידקים מתחת לרמת סף אינדיבידואלית של דלקת/מחלה. התנהגות בריאותית אסטרטגית להקל על המוטיבציה של המתרפא להגיע לרמות גבוהות של בקרה וניהול של הרובד הסופרינגיבאלי בביצוע עצמי והרגלי אורח חיים כגון עישון, הינם המפתח בטיפול החיוני של המתרפא בטיפול במחלת החניכיים. כהשלמה לטיפול העצמי של המתרפא, נעשה טיפול על חניכי ותת-חניכי מקצועי באמצעות מכשור המשמש לשינוי הסביבה האקולוגית של תת החניכיים באמצעות שיבוש הביופילם המיקרוביאלי והסרה של משקעים מסוידים, ודיכוי הדלקת של הרקמות הרכות. לאחר השלב השני, נעשית הערכה מחדש על מנת לברר את הצורך בטיפול כירורגי נוסף (שלב שלישי של הטיפול) או התחלה של תוכנית טיפול החניכיים התומך (SPC) (שלב הטיפול הרביעי). הטיפול בשלב הזה מורכב ממספר הליכים המבוצעים במרווחי זמן נבחרים, על מנת לסייע למתרפאים עם מחלת החניכיים בשמירה על בריאות הפה. הערכה תקופתית כזו נקבעת לאחר הטיפול הראשוני הפעיל של חניכיים (APT) וכוללת עדכון של ההיסטוריה הרפואית הכללית והאורלית, בדיקת הרקמות הרכות, בדיקת השיניים, הערכת מצב החניכיים, סקירה רדיוגרפית, הסרת מרבצי רובד החיידקים מאזורי חריץ וכיס החניכיים, סילוק אבנית, הקצעת שורשים, ליטוש השיניים וסקירת יעילות בקרת הרובד של המתרפא. נהלים אלו מכוונים למנוע הישנות והתקדמות של מחלות החניכיים ולמנוע או להפחית את שכיחות אובדן השיניים. מספר מחקרים הראו את היעילות של טיפול חניכיים פעיל וטיפול חניכיים תומך בשמירה על בריאות חניכיים לטווח ארוך ומניעה של אובדן השיניים במתרפאים עם מחלת החניכיים.
מטרה
המחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי נערך על מנת: 1) להעריך את היעילות של טיפול חניכיים פעיל בתוספת קבועה של טיפול תומך בשמירה על שיניים, במהלך תקופת מעקב של 30 שנה במתרפאים הרגישים למחלת החניכיים; 2) להעריך את הגורמים הפרוגנוסטיים הקשורים לאובדן השיניים. 154 מתרפאים עם מחלת החניכיים, סווגו רטרוספקטיבית כסובלים ממחלת החניכיים בשלבים IV-I ודרגה C-B אשר טופלו בין השנים 1984 ו-1986 בפרקטיקה פרטית, נרשמו למחקר זה. לאחר הערכה של החניכיים, קיבלו המתרפאים טיפול לא ניתוחי ואחריו ניתוחי חניכיים, טיפול ליישור השיניים וסדים לקשירת השיניים, במידת הצורך. טיפול החניכיים התומך כלל תוכנית ריקול קפדנית כל 6-3 חודשים על פני תקופה של 30 שנה. הישנות המחלה טופלה באמצעות הקצעת שורש בתת-החניכיים או ניתוח באמצעות מתלה. משתנים של השיניים ושל החניכיים נמדדו בקו הבסיס (TO) בסוף הטיפול הפעיל (T1) ולאחר 25 (T2) ו-30 (T3) שנים. נותחו מודלים מעורבים להעריך את הגורמים הפרוגנוסטיים הקשורים וניתוחי הישרדות לאובדן שיניים.
בתחילת המחקר היו נתונים זמינים על 154 מתרפאים (4083 שיניים). שיניים שנחשבו לא ראויות לטיפול נעקרו במהלך הטיפול הפעיל (160, 3.9 אחוזים) ובהערכה מחדש (13, 0.3 אחוזים). לאחר 25 שנים של טיפול חניכיים תומך, 140 שיניים מתוך 3910 ב-154 מתרפאים (3.6 אחוזים) אבדו (24 ב- 18 מתרפאים מסיבות הקשורות לחניכיים). בין 25 ו-30 שנים, 20 מתרפאים (482 שיניים) נשרו, ו-61 שיניים (2 אחוזים) אבדו (15 ב-14 מתרפאים מסיבות של החניכיים). בסך הכל אבדו 201 שיניים (5.1 אחוזים). (39 מסיבות הקשורות לחניכיים) במשך 30 שנות טיפול חניכיים תומך. מודלים מעורבים הצביעו על כך ששלב III או שלב IV של מחלת החניכיים היו קשורים לאובדן שיניים גדול יותר במהלך טיפול החניכיים התומך בהשוואה לשלב I או שלב II . מחלת חניכיים כללית הראתה ממצאים מובהקים סטטיסטית בהשוואה למחלה מקומית. בשלבי טיפול החניכיים התומך (T3-T1) הגיל, המין (זכר), שיניים טוחנות, עומק הכיסים בבדיקות של T0 ו-T1 ניידות שיניים בדרגות 2 ו-3, אובדן עצם בבדיקות T0 ו-T1 ונוכחות של טיפול שורש וכתר היו קשורים באופן משמעותי סטטיסטית לאובדן שיניים.
מסקנות
מחברי המאמר קובעים, כי טיפול חניכיים וטיפול חניכיים תומך מחמיר יעילים בשמירה על רוב השיניים במתרפאים עם מחלת החניכיים מתונה או מתקדמת במשך 30 שנה, וקיימים גורמים פרוגנוסטיים הקשורים לאובדן השיניים כגון הגיל, המין, קיום שיניים טוחנות, עומק הכיס, אובדן העצם ונוכחות של טיפולי שורש וכתרים.
Agudio G, Buti J, Bonaccini D, et al. Longevity of teeth in patients susceptible to periodontitis: Clinical outcomes and risk factors associated with tooth loss after active therapy and 30 years of supportive periodontal care. J Clin Periodontol 2023; 50: 520-532