מחברי המאמר מציינים, כי שתלים דנטליים הינם אפשרות אמינה לטיפול בחסר שיניים חלקי ומוחלט, אולם לעיתים העצם הזמינה אינה מספיקה לשם החדרת שתלים בקוטר רגיל וקיים צורך בטכניקות ניתוחיות של רגנרציה נוספת של עצם. שתלים בקוטר צר (NDI) מהווים טיפול חלופי לכך. שתלים אלו הינם בדרך כלל בקוטר של פחות מ-3.5 מ"מ ולמרות שיעורי הישרדות גבוהים בקטגוריה זו, התוצאות כוללות בדרך כלל שילוב של אתרים (קדמי, אחורי, לסת עליונה ותחתונה) עיצובי של תותבות (כתר יחיד, תותבות חלקיות קבועות וקשת מלאה). למרות שקיימים רק נתונים קצרי טווח לגבי שימוש בשתלים בקוטר צר באזורי הפה האחוריים, ניתן להשתמש בהם בהסתמך על מספר המלצות קליניות, אך במקרה של שימוש בשתלים בקוטר צר באזורים הקדמיים הספרות מועטה.
האינדיקציות העיקריות לשתלים אלו הן מרווח מזיו-דיסטלי מופחת, רכס אלבאולרי צר או חלל קטן בין השורשים, אך בספרות דווח על קיום של מספר סיכונים לכשל מכני פוטנציאלי. על מנת להתגבר על מגבלות אלו, ניתן ליצור סגסוגת של מתכת הטיטניום עם מתכות אחרות כדי לשפר את החוזק המכני של השתל, כגון סגסוגת טיטניום-זירקוניום (Roxolid). חומר שתל זה הוא סגסוגת המורכבת מ-83 אחוזים עד 87 אחוזים של טיטניום ו-17-13 אחוזים זירקוניום. הוכח במחקרים ניסיוניים, כי יצירת העצם סביב השתל ומומנט ההסרה בין טיטניום לבין Roxolid הינם דומים או אף עדיפים. נראה כי התאימות הביולוגית של טיטניום-זירקוניום טובה יותר ממתכות וסגסוגות אחרות המכילות אלומיניום או ונדיום וכך גם ריפוי העצם הינו משופר. לדברי המחברים, אין מאמרים המתארים באופן ספציפי את השימוש בשתלים העשויים מטיטניום-זירקוניום במתרפאים עם חסר שיניים חלקי באזור הקדמי.
מטרה
מחקר זה נעשה על מנת להעריך את שיעור ההישרדות ופרמטרים קליניים ורדיולוגיים של שתלים של טיטניום-זירקוניום בקוטר צר ברמת הרקמה התומכים בתותבות חלקיות קבועות עם יחידות מרובות. כיעדים משניים, נחקרו שיעורי ההצלחה, איבוד העצם השולית (MBL), פרמטרים קליניים, סיבוכים ביולוגים וטכניים, יציבות הדופן הבוקאלית ושביעות רצון המתרפא.
במחקר נכללו 30 מתרפאים עם חסר שיניים חלקי, להם לא היו 3 או 4 שיניים סמוכות באזור הקדמי של הלסתות. בכל מטופל הונחו שני שתלים בקוטר צר מטיטניום-זירקוניום ברמת הרקמה באתרים קדמיים שהחלימו (60 שתלים). בוצע פרוטוקול העמסה קונבנציונלי על מנת לספק תותבות חלקיות קבועות. תועדו ההישרדות וההצלחה של השתלים, שינויים ברמת העצם השולית (MBL), פרמטרים קליניים, יציבות העצם הבוקאלית ותופעות לוואי. שיעורי ההישרדות וההצלחה של השתלים היו 100 אחוזים. ה-MBL הממוצע (±(SD לאחר מתן התותבת ולאחר חמש שנים של מעקב (ממוצע 58.8 חודשים; טווח 60-36) היה 0.12 ± 0.22 ו-0.52 ± 0.46 מ"מ, בהתאמה.
דצמנטציה והתרופפות הברגים היו הסיבוכים השכיחים ביותר הקשורים לתותבות, כאשר ההישרדות של התותבות ואחוזי הצלחה היו של 100 אחוזים ו-80 אחוזים, בהתאמה. שביעות הרצון של המתרפאים הייתה גבוהה עם ציון ממוצע (±SD) של 89.6 ± 15.1.
מסקנות
לדעת מחברי המאמר, השימוש בשתלים של טיטניום-זירקוניום בקוטר צר ברמת הרקמות התומכים בתותבות חלקיות קבועות עם יחידות מחוברות מרובות באזור הקדמי מהווה אפשרות טיפול בטוחה וצפויה לאחר תקופת מעקב של חמש שנים.
Altuna P, Fernández-Villar S, Barroso-Panella A, et al. Narrow diameter titanium–zirconium tissue-level implants supporting multi-unit fixed partial dentures in the anterior area: A 5-year prospective study. Clin Oral Impl Res 2023; 34: 751-767