מחברי המאמר קובעים כי העובדים בשטח הדנטלי, כלומר רופאי השיניים, סייעות, שינניות וטכנאים, נחשפים מדי יום לשפע של אלרגנים תעסוקתיים. הם כוללים חלבוני גומי לטקס טבעי המצויים בכפפות לטקס ובסכרי גומי דנטליים, אקרילטים הנמצאים בשרפים, חומרים מרוכבים וחומרי הדבקה, מתכות בשחזורים, בתותבות ובמכשירים ליישור שיניים, חומרים כימיים הכלולים בדטרגנטים וחומרי חיטוי (כגון תרכובות אמוניום רבעוניות) ואשר מוספים במהלך ייצור כפפות, שמנים אתריים (כגון (eugenol ואף לידוקאין. רפואת השיניים קשורה, אם כן, להליכים רבים בסיכון גבוה להתפתחות אלרגיות תעסוקתיות. העובדים בשטח רפואת השיניים נתקלים בשני סוגים של תגובות אלרגיות הקשורות לעיסוקם. ראשית, תגובות מסוג I (רגישות יתר מיידית), המתרחשות במהירות תוך דקות או שעות מהמגע עם האנטיגן הסיבתי. אלו יכולות להיות תגובות מקומיות כגון אורטיקריה במגע, דלקת האף והלחמית ואסטמה, או יותר כלליות ואף מסכנות חיים, המובילות לאנפילקסיס. שנית, תגובות מסוג IV הנקראות גם רגישות יתר מושהית, דורשות בדרך כלל 24 עד 48 שעות לאחר החשיפה לאנטיגן על מנת להתפתח. תגובה מתווכת תאים זו היא הפתוגנזה הבסיסית לדרמטיטיס אלרגית כתוצאה ממגע (ACD). בקרב צוות רפואת השיניים, אלרגיות הקשורות לעיסוק משפיעות בעיקר על העור ובמיוחד על האצבעות והידיים, כמו גם על דרכי הנשימה (נזלת אלרגית ואסטמה) והעיניים (דלקת אלרגית של הלחמית). רוב הנתונים הזמינים על אלרגיות תעסוקתיות ברפואת השיניים מתייחסים לפגיעות בעור, ששכיחותן נעה במחקרים שונים בין 15 אחוזים ל-46 אחוזים ובמחקר יפני שנערך לאחרונה, כמעט למחצית מהצוות הדנטלי הייתה היסטוריה של אקזמה כרונית בידיים.
מטרה
המחברים מציינים, כי מכיוון שהפרעות אלרגיות הקשורות לעיסוק ברפואת השיניים מהוות בעיה מרכזית בבריאות הציבור, בא מחקר חתך זה להעריך את קיומן של אלרגיות הקשורות לעיסוק בקרב קבוצת רופאי שיניים מצרפת, כמו גם השפעתן על הפרקטיקה המקצועית היומיומית, באמצעות שאלון עצמי.
הם פרסמו באינטרנט, בקבוצה פרטית המוקדשת לרופאי שיניים צרפתיים, שאלון על אלרגיות, בדגש על אלרגיות תעסוקתיות. המשתתפים התבקשו לספק מידע לגבי אלרגיות שלא היו בהכרח קשורות לפעילות דנטלית תעסוקתית (סוג האלרגנים, הביטויים הקליניים, סוג הטיפול). רוב השאלות היו עם תשובות מרובות, כך שניתן היה לבחור תשובה אחת או יותר. אם המשתתפים ענו "לא" לשאלה "האם אתה אלרגי?", הם לא היו צריכים לענות על השאלות הבאות. רק נשאלים שדיווחו על אלרגיות לפחות לסוג אלרגן אחד מלבד "אלרגנים מקצועיים", נחשבו כמציגים "אלרגיות כלליות". החלק האחרון של השאלון הוקדש במיוחד לפתולוגיות תעסוקתיות. לפני הפרסום המקוון, נבדק השאלון לראשונה בפאנל של סטודנטים לרפואת שיניים.
נאספו נתונים מ-584 רופאי שיניים. 50.3 אחוזים מהנשאלים הצביעו על קיום אלרגיות ו-13.4 אחוזים סבלו מאלרגיות הקשורות לעיסוקם. לגבי אלרגנים שמקורם במקצוע, החומרים הגורמים בתדירות הגבוהה ביותר לאלרגיה היו גומי לטקס טבעי, מוצרי ניקוי, ושרפים.
10.3 אחוזים מהמשתתפים הסובלים מאלרגיות תעסוקתיות דווחו על הצורך בהפסקה זמנית של הפעילות המקצועית. כמעט 65 אחוזים מהם השתמשו בתרופות משככות שונות לטיפול בהחמרה אקוטית של הבעיה, אך טיפול תחזוקתי יושם רק ב-34.6 אחוזים מהמקרים. המנבא הראשון להתפתחות אלרגיות תעסוקתיות הינו קיום קודם של אלרגיה כללית, עם יחס סיכויים של 7.49.
מסקנות
לדברי החוקרים, התדירות וההשפעה של אלרגיות תעסוקתיות היו משמעותיות בקרב אוכלוסיית המחקר שכללה רופאי שיניים צרפתיים, במיוחד בקרב אלו עם רקע אלרגי כללי. לדעתם, יצירת תכניות לחינוך ולמניעה הם אמצעי מפתח על מנת למזער את הסיכון להתפתחות אלרגיה על רקע מקצועי.
Boudinar L, Offner D, Jung S. Occupational allergies in dentistry: A cross-sectional study in a group of French dentists. Oral 2021; 1:139-152