תפקוד הפה בנוכחות תותבות חלקיות נשלפות הנשענות על שתלים קצרים עם חיבורים מגנטיים

לדברי המחברים, השימוש בתותבות חלקיות נשלפות (RPD) כטיפול לשיקום

דנטלי חלקי אינו תמיד משביע רצון בשל חסרונותיו, כגון רטנציה לא מספקת, חוסר יציבות, והצטברות שאריות מזון. זאת למרות שכמה מחברים דיווחו כי מתרפאים עם תוספת דיסטלית לתותבת הפגינו שיפור בתפקוד הלעיסה בהשוואה למתרפאים עם קשתות שיניים קצרות. ניתן להתגבר על בעיות של תותבות חלקיות נשלפות על ידי יצירת תותבות הנתמכות באמצעות שתלים (IARPDs). תותבות חלקיות נשלפות כאלו עם שתלים סטנדרטיים ואבטמנטים לריפוי או אבטמנטים כדוריים עשויים לשפר את יכולת הריסוק, כוח הנשיכה המרבי ושטח המגע של הסגר, וכתוצאה מכך, לשחזר את תפקוד הפה. עם זאת, הצבת שתל סטנדרטי אינה אפשרית כאשר נפח הרכס האלבאולרי אינו מספק. לכן, נעשה שימוש נרחב בשתלים קצרים בפרקטיקה הקלינית, במיוחד עבור רכסים שהתנוונו בצורה חמורה. למרות שהשימוש בשתלים קצרים בתותבות על שתלים הינו מוגבל, שיעור ההישרדות שלהם גבוה. ישנו רק דיווח אחד בספרות על הערכת יכולת הערבוב של מתרפאים המשתמשים בתותבות על שתלים עם שתלים קצרים וחיבור של לוקטור במקרה של חסר שיניים מסוג Kennedy I.

תוצאות הדיווח הצביעו על כך, כי תותבות על שתלים עם שתלים קצרים סיפקו יכולת ערבוב גבוהה יותר מאשר תותבות חלקיות נשלפות רגילות. עם זאת, מעט מחקרים העריכו את תפקוד הפה באמצעות תותבות על שתלים עם שתלים קצרים. על פי הדיווחים, מָחבָּרִים מגנטיים דורשים תחזוקה בתדירות נמוכה יותר ושיעור הישרדות גבוה יותר מאשר מָחבָּרִים אחרים. בנוסף, מָחבָּרִים כאלו מתנתקים בקלות על ידי הפעלת כוחות כוחות לטרליים. מנגנון זה מגן על השתלים מכוחות רוחביים שליליים.

 

מטרה

מחקר קליני פרוספקטיבי זה נועד להשוות את תפקוד הפה של מתרפאים המשתמשים בתותבות חלקיות נשלפות, תותבות על שתלים קצרים וכיפות ריפוי, ותותבות על שתלים קצרים ומָחבָּרִים מגנטיים בהם קיים חסר שיניים מסוג Kennedy I ו-II. (I = אזורים מחוסרי שיניים שקיימים באופן דו-צדדי מאחורי השיניים הטבעיות שנותרו; II =  אזור מחוסר שיניים שקיים באופן חד צדדי מאחורי השיניים הטבעיות שנותרו). השערת האפס הייתה, שלא קיים הבדל ביכולת הערבוב, יכולת הריסוק, כוח הנשיכה המקסימלי ושטח המגע הסגרי בין תותבות חלקיות נשלפות קונבנציונאליות ותותבות על שתלים עם כיפות ריפוי או עם מָחבָּרִים מגנטיים.

במחקר השתתפו 30 מתרפאים עם סיווג חסר שיניים מסוג Kennedy I או II, בהם גויסו לפחות שלוש שיניים דיסטליות חסרות. תפקודי הפה, כולל יכולת ערבוב, יכולת קומוניקציה, כוח נשיכה מרבי ושטח המגע הסגרי, הוערכו עבור תותבות חלקיות נשלפות רגילות (שלב 0), תותבות הנתמכות בשתלים עם כיפות ריפוי (שלב 1) ותותבות הנתמכות בשתלים עם מָחבָּרִים מגנטיים (שלב 2). השתלים הועמסו בכוחות הסגר בשלבים 1 ו-2.

לבסוף, נותחו הנתונים של 27 משתתפים שהשלימו את ההערכה בשלב 2. מבחן וילקוקסון עם תיקון בונפרוני שימשו להערכת ההבדלים בתפקודי הפה בין השלבים השונים. שיעור ההישרדות של השתלים היה 93.8 אחוזים. היו הבדלים מובהקים ביכולת הריסוק ובשטח המגע הסגרי בין השלבים 0 ו-2 לשלבים 1 ו-2. לגבי כוח הנשיכה המקסימלי, היה הבדל משמעותי בין שלבים 1 ו-2. עם זאת, לא היה הבדל משמעותי ביכולת הערבוב בין שלושת השלבים.

 

מסקנות

במסגרת המגבלות של מחקר זה, מחברי המאמר הגיעו למסקנה כי תותבות הנתמכות באמצעות שתלים בלסת התחתונה עם שתלים קצרים והצמדות מגנטיות עשויות לשפר את תפקודי הפה.

 

Watanabe M, Kanazawa M, Sato D, et al. Oral function of implant-assisted removable partial dentures with magnetic attachments using short implants: A prospective study. Clin Oral Impl Res 2022; 33: 1265-1272