סקירות ספרות שנערכו בשנים האחרונות לגבי שיעורי ההישרדות של שתלים דנטליים באוכלוסייה הכללית לאחר חמש שנים, דיווחו על נתונים של 95.6 אחוזים או 91.27 עד 96.36 אחוזים, בהתאם לסוג השיקום הנתמך בשתל. לדברי מחברי המאמר, בני אדם עם צרכים רפואיים מיוחדים זקוקים לתמיכה מותאמת ופרטנית לטיפולי שיניים בשל ההקשר הרפואי, החברתי ו/או הסביבתי שלהם. מטופלים אלו עשויים לא להיות עצמאיים בהיגיינת הפה עקב ליקוי קוגניטיבי או פיזי. מחלה ברונכו פולמונרית הינה הגורם המוביל למוות בקרב אנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית והינה קשורה לדיספאגיה ואספירציה. אובדן שיניים עלול לגרום לבעיות של לעיסה ובליעה ואף להחמיר אותן ולהגביר את הסיכון לאספירציה וחנק. כתוצאה מכך, במתרפאים בעלי הפרעות נוירו-מוטוריות יש לתת עדיפות לטיפול משקם על פני עקירות. כאשר אובדן שיניים הוא בלתי נמנע כתוצאה ממחלת העששת ו/או מחלת החניכיים, יש להציע פתרונות חלופיים; עם זאת, השימוש בתותבות נשלפות עלול להיות מלווה בקושי ותותבות הנתמכות בשתלים הן הפתרון המועדף על מנת לספק דרכי לעיסה ובליעה יעילים. למטופלים עם צרכים רפואיים מיוחדים ישנם גורמי סיכון שונים לכשל של שתלים ושיקום באמצעות תותבות הנתמכות בשתלים עשוי להיות מוטל בספק עבור אוכלוסייה זו. בסקירה שיטתית אשר כללה בעיקר דיווחים קליניים בה סוכמו 65 מחקרים הנוגעים ל-666 מטופלים עם צרכים מיוחדים ו-1886 שתלים, דווח על שיעור הישרדות משוקלל של 95.4 אחוזים במשך כ-40 חודשים.
מטרה
המחקר הנוכחי בא לתאר את הפרוטוקולים והתוצאות של שיקום באמצעות תותבות נתמכות בשתלים בהרדמה כלליתGA) ) בקרב מטופלים עם צרכים מיוחדים, במהלך תקופת מעקב של 14 שנים ביחידה לטיפול מיוחד בצרפת. השערת המחקר הייתה, ששיעור ההישרדות של שיקום נתמך שתל במתרפאים עם צרכים מיוחדים יהיה בטווח השיעורים שתועדו בסקירה השיטתית הקיימת. סיכון גבוה יותר לכישלון היה צפוי להימצא במתרפאים עם היגיינת פה לקויה, היסטוריה של מחלות חניכיים ו/או ברוקסיזם. החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי על תיקי מתרפאים שטופלו במסגרת הרדמה כללית לצורך שיקום באמצעות תותבת נתמכת בשתל, ביחידה לרפואת שיניים לטיפול מיוחד בבית החולים האוניברסיטאי של קלרמון-פרנד בין ינואר 2007 לאוגוסט 2021. חולים שסבלו מחרדה דנטלית בלבד, ללא נכות אחרת או מצב בריאותי מורכב, לא נכללו במחקר. הנתונים שנאספו כללו נתונים דמוגרפיים ומידע על השלבים הניתוחיים והתותבות ששימשו בשיקום. הם שיחזרו את הדוחות הקליניים והרדיולוגיים על מנת לקבוע את שיעורי ההישרדות, ההצלחה והכישלונות של טיפולי השתלים לפי דירוג המדד לבריאות שתלים דנטליים (HDSI). סך של 298 שתלים דנטליים הוחדרו בהרדמה כללית ב-57 מתרפאים בין השנים 2007 ל-2021. שכיחות הסיבוכים הטכניים והביולוגיים לאחר הניתוח הייתה 14 אחוזים ו-13 אחוזים בהתאמה. 30 שתלים נקבעו ככשלים. זמן ההישרדות המשוער באוכלוסייה שנחקרה עבור שתלים שעברו העמסה היה 144.7 חודשים. שיעור ההישרדות המצטבר הוערך ב-86 אחוזים לאחר 157 חודשים.
מסקנות
לדברי מחברי המאמר, התותבות הנתמכות בשתלים נמצאו יעילות, ושיקום הפה שבוצע בתנאים המתוארים נקבע כיציב.
Bogner MS, Chambas V, Veyrune JL, et al. Oral implant rehabilitation under general anesthesia for patients with cognitive and physical disabilities: A 14-year cohort study. J Prosthet Dent 2024; doi: 10.1016/j.prosdent.2024.01.012