מחברי המאמר מציינים, כי האגודה האמריקאית של מנתחי הפה והלסת הגדירה את אוסטאונקרוזיס הלסת הנגרם מתרופות MRONJ)) כחשיפה של עצם נמקית בחלל הפה, או כמצב בו ניתן להגיע לעצם דרך פיסטולה תוך או חוץ-אורלית למשך זמן מתמשך (בתוך תקופה של שמונה שבועות לאחר הזיהוי הקליני), בחולים הנוטלים כעת או טופלו בעבר בתרופות נוגדות ספיגה או אנטי-אנגיוגניות, אך מעולם לא עברו טיפולי הקרנה עקב ניאופלזמות בראש ובצוואר. בעבר רק ביספוספונטים (BPs) שניתנו בחולים שנפגעו מגרורות בעצמות של גידולים מוצקים או אוסטאופורוזיס נחשבו מעורבים בהתרחשות של אוסטאונקרוזיס הלסת הנגרם מתרופות, אך כיום תרופות רבות אחרות תוארו בספרות כקשורות למצב זה.
בשנים האחרונות, התפקיד של מתן תרופות נוגדות ספיגה או אנטי-אנגיוגניות, וההתרחשות האפשרית לאחר מכן של אוסטאונקרוזיס הלסת הנגרם מתרופות, נחקרו כגורמי סיכון לכשל של שתלים. מכיוון שאוסטאונקרוזיס הלסת קשור לעיתים קרובות לפרוצדורות כירורגיות אורליות, כגון עקירות שיניים, התפקיד של ניתוחי שתלים כגורמי סיכון פוטנציאליים נדון רבות וקיימות מספר הנחיות, אשר נותרו שנויות במחלוקת. בשנים האחרונות דווחו בספרות מספר גדל והולך של מקרים של אוסטאונקרוזיס הלסת הנגרם מתרופות סביב שתלים (PI-MRONJ), הן בחולים אונקולוגיים והן בחולים אוסטאופורוטיים. PI-MRONJ מסווג כתהליך שהינו תולדה של ניתוחי שתלים (אשר התחיל בתוך שישה חודשים לאחר התקנת השתל וקשור להליך הניתוחי או לכשל בתהליך האוסאואינטגרציה), או שלא כתולדה מניתוח ההשתלה (אשר מופיע לאחר יותר משישה חודשים לאחר מיקום ההשתלה, או מתן טיפול תרופתי לאחר התקנת השתל והאוסאואינטגרציה). הנוכחות הקלינית-רדיולוגית של היבטים דמויי פרי-אימפלנטיטיס בחולים בסיכון להתפתחות אוסטאונקרוזיס הלסת הנגרם מתרופות גורמת לבעיות באבחון בין מצב רגיל של פרי-אימפלנטיטיס או זה של PI-MRONJ.
מטרה
המחקר הנוכחי בא לדווח על מקרים של 19 חולים הסובלים מאוסטאופורוזיס, אשר מקבלים תרופות נוגדות ספיגה עם אבחנה קודמת של פרי-אימפלנטיטיס הסובלים מPI-MRONJ, תוך תיאור המאפיינים הקליניים וההיסטופתולוגיים הבולטים שלהם על ידי שימוש במיקרוסקופ קונבנציונלי וסריקת לייזר קונפוקאלית (CLSM).
החולים שנכללו במחקר סבלו מאוסטאופורוזיס לאחר גיל המעבר וטופלו באמצעות תרופות נוגדות ספיגה שונות. הם הופנו ליחידה לניתוחים אודונטוסטומטולוגיים של אוניברסיטת בארי באיטליה, בשל נוכחות של סימנים קליניים ורדיולוגיים של פרי-אימפלנטיטיס אשר לא עבר ריפוי לאחר טיפול חניכיים לא ניתוחי. לאחר הפסקת מתן התרופות לתקופה של לפחות שלושה חודשים ומחזורים של טיפול אנטיביוטי וטיפולי חניכיים נוספים, עברו החולים הסרה כירורגית של השתלים והעצם שמסביב השתלים. למרות האבחנה הקלינית הקודמת של פרי-אימפלנטיטיס, הניתוח ההיסטופתולוגי באמצעות מיקרוסקופ קונבנציונלי וסורק לייזר קונפוקאלי כאחד אישר את האבחנה של אוסטאונקרוזיס הלסת הנגרם מתרופות דמוי פרי-אימפלנטיטיס.
מסקנות
החוקרים קובעים כי יש לאבחן מצבי פרי-אימפלנטיטיס אשר לא עוברים ריפוי לאחר טיפול קונבנציונלי בחולים בסיכון להופעת אוסטאונקרוזיס הלסת הנגרם מתרופות כ-PI-MRONJ, ולטפל בהם כנדרש על מנת לקבל ריפוי מלא של המצב הפתולוגי, ולמנוע עיכוב באבחון.
Tempesta A, Capodiferro S, Mauceri R, et al. Peri-implantitis- like medication-related osteonecrosis of the jaw: Clinical considerations and histological evaluation with confocal laser scanning microscope. Oral Diseases 2022; 28: 1603-1609