לדברי מחברי המאמר, השתלת שיניים היא כיום אחת החלופות הבטוחות ביותר להחלפת שיניים חסרות, ללא קשר לסיבת עקירתן. טיפול זה הראה רמה גבוהה של חיזוי, עם שיעור הישרדות בטווח של 95-90 אחוזים במשך יותר מחמש שנים. חשוב להבחין בין שיעורי הישרדות לבין הצלחה של טיפול. התרחשות סיבוכים טכניים וביולוגיים הינה נפוצה, ועלולים להיות לסיבוכים אלו השלכות והשפעות כלכליות מהותיות על תפיסת הטיפול של המתרפא. מתוך הסיבוכים הביולוגיים, נחשבות מחלות סביב שתלים לרלוונטיות ביותר ויש להן גורמים זיהומיים. שני סוגי מחלות תוארו בספרות, מוקוזיטיס ופרי-אימפלנטיטיס. פרי-אימפלנטיטיס מאופיין בנגע דלקתי הרסני עם אטיולוגיה פולימיקרוביאלית המשפיעה על הרקמות הרכות והקשות כאחד, מה שמוביל לאובדן עצם מתקדם סביב השתל, יחד עם היווצרות כיס ודלקת ברקמות שסביב השתל. לפיכך הסימן הקליני הפתוגנומוני לפרי-אימפלנטיטיס הינו גידול בעומק הכיס המלווה בדימום ולעיתים בהיווצרות תפליט. מחקר קודם דיווח כי השכיחות של פרי-אימפלנטיטיס נעה בין 14.38 ל-24.27 אחוזים. השונות המדווחת עשויה להיות תלויה בשונות הגורמים שנבחנו, כולל תקופת המעקב או הגדרת המחלה. הסדנה העולמית משנת 2017 על סיווג מחלות ומצבים פריודונטליים וסביב שתלים הציעה סיווג חדש של מחלות החניכיים סביב שתלים, שבהן האבחנה של פרי-אימפלנטיטיס מתבססת על שילוב של מדדי דימום בעת בדיקה (BOP) ו/או היווצרות תפליט, עומק כיס של ≥ 6 מ"מ, ואובדן תמיכת עצם של ≥ 3 מ"מ. גם גורמי סיכון אינדיבידואליים מגבירים באופן משמעותי את השכיחות של פרי-אימפלנטיטיס ועשויים לכלול, בין היתר, מחלה קודמת של המתרפא, היסטוריה של מחלות חניכיים, הרגלי עישון, הרגלי היגיינה של הפה, סוכרת וגורמים גנטיים.
מטרה
הסקירה השיטתית הנוכחית נערכה על מנת להעריך את השכיחות של פרי-אימפלנטיטיס והווריאציות של המחלה בהתאם להגדרה היישומית והזמן שחלף. המחברים ערכו חיפושים במסדי מידע אלקטרוניים וידניים בספרות שפורסמה החל מחודש ינואר 2005 עד דצמבר שנת 2021, נשאבו נתונים מהמחקרים התואמים את קריטריוני המחקר שהיו: מחקרים מקוריים המתארים את האבחנה של פרי-אימפלנטיטיס (BOP עומק כיסים, אובדן עצם תומכת); מחקרים ניסיוניים ותצפיות (חתכי רוחב ואורך, מחקרי עוקבה או ניסויים מבוקרים אקראיים), עם נתוני שכיחות מקוריים שפורסמו במהלך 16 השנים האחרונות; מחקרים שפורסמו בכתבי עת בהם קיימת מערכת של ביקורת עמיתים; מאמרים שפורסמו בשפה האנגלית; ואפשרות טכנית לגשת למלוא הטקסט. קריטריוני ההדרה היו: מחקרים שבהם מספר הנבדקים שטופלו בשתלים היה פחות מעשר, או אם זמן התפקוד המינימלי של השתלים היה קצר מחמש שנים, ומחקרים הכוללים משתתפים הסובלים מהפרעות קרישה. בסוף תהליך הסינון נכללו בסקירה 57 מאמרים. השכיחות של פרי-אימפלנטיטיס הייתה 19.53 אחוזים ברמת המתרפא ו-12.53 אחוזים ברמת השתלים, ונותרה משתנה מאוד גם בעקבות הגבלה להגדרת המקרה הקליני. השימוש בעומק הכיס כקריטריון אבחוני השפיע על נתוני השכיחות.
מסקנה
לדעת המחברים, התוצאות מצביעות על כך, שזיהוי סמני האבחון הינו חיוני לצורך סיווג מדויק יותר של המחלה.
Diaz P, Gonzalo E, Villagra LJG, Miegimolle B, et al. What is the prevalence of peri‑implantitis? A systematic review and meta‑analysis. BMC Oral Health. 2022.19; 22(1): 449. doi: 10.1186/s12903-022-02493-8.